עבורה

עוד מעט אעטה את המסכה של חיי,

עת יכריזו על שמי ותארי,

ואני, אצעד בצעד בטוח לקדמת הבמה,

שם אתן הרצאה,

באותם רגעים אני המלך, השולט,

מנתב את הקהל לפי רצוני,

מפרק את הנושא המורכב לגורמים קטנים וקליטים,

תמיד מתבל ההרצאה בבדיחות,

מקבל את אהבת הקהל,

את הערצתו,

אך בתוך תוכי, בנשמתי,

רוצה לפשוט החליפה,

להעניק לך את צווארי, שסביבו כרוכה העניבה, 

כה רוצה להעריצך, לרבוץ לרגלייך,

למלא הוראותיך,  

כמשרת, עבד, שליח, כלב,

את תחליטי מה אני אהיה עבורך,

אני שם נפשי בכפך...