אמש שוחחתי עם אישתי,
אני אמרתי דברים בצחוק,
אבל בנימה רצינית,
היא מאוד נעלבה,
והיגיעה עד דמעות,
ואישתי מאוד חזקה, היא לא בוכה,
לרגע הייתי בהלם ובאלם,
אך מיד הבנתי,
חיבקתיה חזק,
היא רעדה לי בידיים,
היא כה היתה זקוקה לי,
הבנתי אותה חיש מיד.
היא רצתה את היחס שלי כשולט,
חיפשה את המגן שבי,
הסתכלתי לה בעיניים,
הרמתי ראשה אלי,
"תסתכלי אלי...אני אוהב אותך, מבינה ?!...",
היא הנהנה בראשה,
ליקקתי דמעותיה,
אמרתי לה,
רדי על 4,
היא התפשטה,
ירדה בצייתנות,
כה היתה זקוקה לפינה החמה הזו,
כפי שיודעת ומכירה אותי,
הבליטה ישבנה המטריף (אולי פעם אעלה תמונתו),
ואני לחשתי לה באוזן,
בקול חם ונמוך,
את יודעת שאוהבך,
יודעת שלא אפגע בך,
התבוננתי בה,
איזו שלווה לפתע התפשטה בה,
"יודע צדיק נפש בהמתו",
שהרי אני יודע מה זה עושה לי,
פעם שהיתה לי את גבירתי...
היא היתה כה רטובה,
שחיש קל גמרה...ואמרה תודה...
כלבה מטריפה.
כן, בסופו של דבר,
כל אחד מאיתנו יכול להיות משני הצדדים,
תלוי מי מולו,
ו...כמה רגיש לצרכיו...
* שלא תטעו...האדם הכי חזק...גם הוא זקוק לחום...
היה לי חבר...חזק מאוד כלפי חוץ...לא סיפר מאום...התאבד...