בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

עבורה

רחשי ליבי לפקודתה
לפני 7 שנים. 3 ביוני 2017 בשעה 6:31

עומל על הכנת הרצאה מאוד חשובה,

נושא לא קל,

קהל מכובד,

ואני "נמשך" לכאן,

כמו פרפר לאש.

במקום שראשי יהיה פנוי להכנת ההרצאה,

מחשבותיי נודדות הרחק.

כבר שכחתי התחושה להיות רכושה,

להיות שלה,

לדעת שאי שם,

ישנה מישהי שאני שלה,

שהרי - "חופשי...זה לגמרי לבד...".


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י