סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מחשבות

50 גוונים של אור
לפני 4 שנים. 24 באוקטובר 2020 בשעה 1:10

אני צוחק על החיים
כי לא נותר לי דמעות
להכיל את הכאב והעצב


אני צוחק מהחיים
כי זה מחזיק אותי לנוע באותו הקצב
אני יודע
נוע נוע
לשנות מקצב קבוע

אני צריך עוד להחלים
כי קצב החיים מהיר לי מידי


לפעמים אני שואל עד מתי
החיים עוד לפני
וכמה לא שווים הם בלעדיי

אני יודע
אני צריך להשלים
לשחרר כל מה שלמדתי
להפנים

לוותר על הכללים
לשבור את הכלים

לנסות כל מה שפחדתי
כמו העלים
שנושרים

עם מטרה אחת ברורה
לאהוב בחורה
לשכור איתה דירה
לחיות כמו מכשף ופיה

לאהוב בהכרה
לדאוג למשפחה
לחבק ולתת אהבה
בלי הפסקה

אבל רגע
מה איתי
אני לא מוכן
איפה רגע בשבילי
זה מסוכן
אני לא מוכן לזה
אני פוחד מזה

פוחד לא לתת כמו שחלמתי
פוחד לפספס את שהבנתי

שהחיים זה גם בשבילי
פוחד לא לתת מספיק לעצמי

לא רוצה להכנע
ולהדחיק
רוצה להמנע
ולהספיק
יותר זמן בשבילי


יותר זמן כי לא היה לי

לא הייתה לי ילדות
לא נערות
ועדיין עדיין אין לי בגרות
לא בתנך
ולא בפיזיקה
ככה זה כשאתה נח
זה לא סטטיסטיקה
אבל זה לא אני
זה לא אשמתי
אני רק הייתי ילד
תמים ויצירתי
שגדל באכזריות
רק הייתי ילד
שגידלו אותו ללא מהות

 

אבלל
העבר מתגלגל כמו גלגל
עם תמונות
עצובות של אומלל
ואני יושב ומדפדף
משתדל לצחוק לי להנות
כמה כייף
לא בורח בין האותיות
עדיין עושה את אותן הטעויות

מתחיל למחוק למיין
כל מה שאת המוח מזיין

לאט לאט
יש תמונה
ברורה בצבעי אהבה
לאט לאט
אני גודל ופורח
לאט לאט
אולי אמצא

היכן שליבי זורח

 

 

 

 

 

 

לפני 4 שנים. 15 באוקטובר 2020 בשעה 7:31

ניגון הגלים לוחש לי באוזן
מספר לי את סודות הימים
ואני מה לי
כי רק השלווה חפצה בליבי

אני כסלע עומד איתן מול
אוקיינוס של חול
מביט על הרגע וקורא לו לאט

יש ספינה ששטה הרחק
גם היא עוד תגיע אל האי


נווה המדבר קורא לכולם

מנצח את עושרו של האדם
מתעלה מעל היכולת
מנדנד עוד רצון
עוד קבלה
על קצה ההר שם הוא מחכה
מצד אחד זורק זריחה
מצד שני שולח שקיעה


טיפטופים של אהבה

לפני 4 שנים. 14 באוקטובר 2020 בשעה 14:28

היא רזה ויפה
מתולתלת שנונה
כל העולם היה בידיים שלה
אבל היא
היא לא ידעה
היא רק היתה צריכה אהבה
פינה קטנה
נפש מבינה
נפש של אמן כואבת
שלמרות שרואה אחרת
לא מסתדרת
נעדרת
מתעצבנת
חוזרת
מתוסכלת
מה היא בסה"כ אומרת
היא בזה למשחק אבל עדיין נשארת
נשיקה קטנה על המצח ואני שלה
והיא
היא נשארת בשלה
מסתובבת
לא הולכת
לוחשת לי לבוא אחריה
ואני מתמהמהה
כבר שמעתי את הלחישות האלה
עליה חלמתי
נהדרת ותמימה
אולי התבלבלתי
השקט שעוטף את הרגע ממלא אותי תהיות
יש לה יותר מידי הצעות
היא בתוך עצמה
איתה רציתי לחיות?
תופס לה את היד ופתאום היא שוב נעלמת
אני יודע
הפעם היא כבר לא חוזרת

 

 

לפני 4 שנים. 13 באוקטובר 2020 בשעה 17:03

יש לי חשק למרוד
פשוט לעמוד
על שלי כן על שלי
זה בשבילי
לא עוד תירוץ יצירתי
לא עוד תירוץ יצירתי
לאומללות החברה
לא עוד תירוץ
כי אם היה לי
היתי אומר אותו בדאגה


כן
יש לי חשק למדוד
פשוט לעמוד
לראות מה יקרה
הרי מה זה משנה

המדינה בדעיכה
ואנשים רעבים לכסף
מדינת הלכה
בלי חוקים

רק רצף

רצף של טעויות
רצף חמדנות
רצף כשלונות
לא חושבים על ההשלכות
רק מה הולך להיות
ואיך בדיוק נגיד להתראות

אז תגידו
איך קרה שהגענו
לאן שהגענו
תגידו כבר
איך קרה שלא ראינו
מתי ניקח אחריות על הטעויות שעשינו

אנחנו השביל והחיים זה הדרך
וכל גוון צריך לקבל את הערך

עדר צועק על ימין ועל שמאל
והבורר ממשיך להכתיב
מי שלא כחול ישר הופך סגול
מי הכי חזק ויכול הכל
מי הכי חזק ויקבל הכל

אין ערך לצבעים

הכנועים הטיפשים
לא תמיד יהיו רוב
אך עדיין יצרחו בנוח
הם חלשים
הוא משחק בהם
ורק ממשיך למרוח
"רק הפחדנים מפגינים בכוח"
לחלשים נמאס לברוח
לא נשאר כבר 'מוח

איך אפשר לראות
ולהתעלם
איך אפשר לראות ורק לצלם
כמו חייל
שרואה ולא יורה
זאת לא באמת המטרה
המטרה היא זה אתם
ואין פה מה לא לקבל
ואין פה מה לברוח
זה החיים שלי
ושלכם
אין פה מה למרוח

אני אסכם
כדי שיהיה ברור
אני מסיים
רק כי אני כבר גמור

לפעמים אנשים עושים דברים
סתם בלי סיבה חשובה
גם אם הם נוגעים לאחרים
וגם אם הם מאוד משפיעים

והסיבה היחידה היא
אהבת יתר או אהבת הבדידות
טוב נו סליחה
שיהיה לזה יותר קל להשמע
פשוט נקרא לזה
אהבת עצמך שיגעון ילדות
אהבת עצמך שיגעון הבורות

סתם בשביל היצרים
זה לא משנה מה מגיע לי
זה משנה מה אפשרי להשיג
עם קצת חוצפה ותעוזה
סתם כי אנחנו יהודים
כן עוד משחר הבריאה

עבריינים
טוב נו סליחה
עברייים
אבל בלי כל המשפחה
המורחבת
הוא בחר בנו מכל האחרים
כי אנחנו הכי טובים
יותר מהשכנים
ויותר מחברים
יותר מאחי
אפילו יותר ממי
שיצר אותי

אני נשמע משוגע
אבל נשבע זה בדיוק מה שהיה
זה בוהק ונוצץ
אבל הילד יושב ומוצץ
עצל יושב בצל
מדבר דברי אל
מתוך שכנוע
שעכשיו גם מותר לקלל

יום אחד
אני מקווה שיקרה משהו
מהמילים שדברתי
זאת נחלתי

לא כי אני רוצה לרעה של מישהו
אלה רק כי אני רוצה לטובתי
אני רוצה שהעולם שלי
יהיה טוב יותר
לא בכוח ולא מדברים שנותנים לשכוח
אהבה טהורה לא ננטוש

לעולם לא נאבד את התקווה
כי היא תמיד תשמור עליינו

אמא אדמה

 

 

 

 

 

לפני 4 שנים. 10 באוקטובר 2020 בשעה 23:34

בטעות באהבה
ברצון בדאגה
בלי גאווה
בלי שנאה
רק יצרים
שיוצרים
חיים
מסתובבים
במעגלים
הולכים וחוזרים
יודעים ולא מפנימים
בוכים מבפנים
על חוסר השינויים
טובעים בעוד שקר
הולכים עם העדר
בעוד לא עסקו בחקר

בידיעת מהותם
בפתרון חידתם
בהבנה מה נכון
ומה טעות
להיות חופשי זה רצון
ולא זכות
לדעת לנצח את היצר
בלי לפצוע
דיי להגדיל את השבר
כמו קרע שנפעם באנושות
לא חוזרים על טיפשות
לא חוזרים לגלות
אחריי כל כך הרבה
שנים יפות של מהות
מגיע לנו לחיות באהבה
לתת חמלה גם ליונה הזקנה
שכבר לא מביאה
שלום עם עלה של זית
במקומה הוכתר עכשיו העיט
קצת שמן מחמדנות
ומרגיש באובדנות
אבל הוא היורש החדש
הוא אפילו מקודש
עוד מיצר הבריאה
כמו אריה ולביאה
כמו איש ואישה
אותה תבנית ישנה
שחוזרת על עצמה
עיגול בתוך ריבוע
כמו מנוע
צריך לנוע
דוחף למטרה לא ברורה
כבר לא נותנים כבוד
אחד לשניה
רק תומכים במלחמה
ובצביעות מגייסים לצבא
צבא החטאים
צבא של מעשים רעים
משחררים כעסים
לומדים איך להיות כאלה
לכל החיים
מתרגלים
לפני שיורים
מסתכלים בעיניים
ואז מתנשקים
יותר קל לאהוב מלשנוא
יותר קל פשוט למצוא
פינה חמה בין זרועותיה
ולדעת שאף פעם לא אעזוב

אם תתעסקו באהבה
נתינה ויצירה
תראו הכל פתאום כמו חלום ורוד
ורק תרצו עוד ועוד ועוד
אני זה אתם
והחיים נוצרו בשבילכם

לפני 4 שנים. 7 באוקטובר 2020 בשעה 5:13

מלחמת עולם החלה בין כל סוגי הצמחים
כולם נלחמו על שטח
פיסת אדמה קדושה
מאפשרת עוד מקום לילודה
מה שנראה כמו מלחמה שקטה
מביא אסון וחורמה
כל צמח כל עץ
אפילו נבט שרק מנצנץ
מגוייס למלחמה הקשה
וזה לא משנה שחם או שיש קרה
אין הרבה ברירה
זהו הטבע
אכזרי וכובש
אכזרי לחשוב כך
האם הוא חושב או חושש
מראה עוד רגע
עוד תהיאה
לדעת שזה העולם
לחשוב שאין מקום לכולם
רק לחזקים
לנבחרים
פשוט צריך להפנים
שבכל פינה שיש בה מים
יש גם חיים
מליון ילידים
שרק מתרוצצים במעגלים
מתנפחים וגדלים
משנים צורה
משנים תודעה
ומי שלא מתאים
כנראה עוד לא הפנים
שמליון צמחים אף פעם לא טועים!