סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

בייבי סטפס

לפני 11 חודשים. 7 באפריל 2023 בשעה 18:20

על מי לבכות?

למי להתגעגע?

בגלל מי לכעוס?

בגלל מי לכאוב?

 

אני פשוט כואבת.

לפני 11 חודשים. 1 באפריל 2023 בשעה 22:09

כל כך רציתי לפגוש אותך פעם אחרונה
כשאתה צלול וזוכר כמה אתה אוהב אותנו
כל כך רציתי לפגוש את אבא שלי פעם אחרונה
שידע כמה הפכנו את העולם בשבילו, כמה נלחמנו. כמה לא וויתרנו.
הלואיי והיית רואה אותנו נלחמות במלחמת חיינו,
עד שהפסדנו.
אבל שתראה כמה אנחנו משתוללות, כמו אריה בכלוב. בשבילך. שרק תחזור. מה שלא קרה בסוף.

החלטת לא לחזור יותר
והשארת אותנו שבורות לב

אבא, אין ולעולם לא יהיה כמוך
תודה מכל הלב
על הכל.

השארת חתיכת חור בלב שלנו.

יהי זכרך ברוך

לפני שנה. 22 במרץ 2023 בשעה 21:21

עוד פעם אחת "אלה החיים"

יהיה שמח בקטע רע

חארטות כבר לא עוברים בחיוך מזויף כמו פעם.

 

פשוט סתמו

תחבקו ותשתקו

לפני שנה. 22 במרץ 2023 בשעה 2:46

הלב שלו כאב מדי, אז הוא החליט להפסיק, לתמיד.

הם התקשרו מוקדם בבוקר: "תבואו דחוף, המצב מחמיר"

באנו

מסתבר שהוא כבר נפטר כשהם התקשרו. פשוט אסור להם לספר בטלפון. 

לקח לי זמן לבוא, ניסיתי לדחות את הרגע הזה שאראה את אבא שלי בלי הנשמה שלו בפנים. ידעתי, צפיתי, הרגשתי אבל מוכן ככל שלא תהייה, אתה לעולם לא מוכן לזה באמת.

הכניסו אותנו לחדר מתים

הוציאו אותו מהמקרר

אני פתחתי את השק

וככה עמדנו אני ואחותי, מעליו, אמרנו תודה, ביקשנו סליחה, לא האמנו למה שאנחנו רואות.

מה שבטוח שלעולם לא נשכח את מה שראינו.

הוציאו אותו מהמקרר מולנו

תא מס 5

גילגלו אותו על עגלה

אני פתחתי את השק

נישקנו, חיבקנו, נשמנו אותו, בכינו, ונפרדנו. אני והיא ביחד, כמו שהוא היה רוצה. 

 

עכשיו סיימתי לכתוב את ההספד

ההלוויה היום

בחיים לא האמנתי שאספיד את אבא שלי בגיל 61, בחיים לא האמנתי שתוך שלושה חודשים מאבא בריא לגמרי נהיה לי אבא סיעודי שבתי החולים גמרו עליו עד שקרס.

ואתמול בבוקר הוא פשוט הלך.

וזהו, אין לנו אבא יותר. 

 

ושתינו מדחיקות כל כך חזק

שמחר אחרי ההלוויה בוודאות נתפרק לרסיסים.

 

 

 

 

 

לפני שנה. 16 במרץ 2023 בשעה 21:20

"רק לא אבא" היא התחננה לאלוהים

והנה תוך שלושה חודשים מאדם בריא נהיית לנו צמח

אני לא יודעת מי זה הבנאדם הזה הזה אבל זה לא אבא שלי ושיחזיר לי את אבא שלי עכשיו!!!!

 

"במידה ו.... אתם רוצים החייאה?"

שעות של בכי ושבירת ראש, אני והיא בהלם שאנחנו בכלל צריכות לקבל החלטה כזאת, אנחנו הבנות שלו!!!

ניסיון להבין שאין החלטה נכונה כי כל מה שנחליט, נמצא איך זאת הייתה ההחלטה הלא נכונה. שתינו בנויות מאשמה עצמית קבועה. 

החלטנו שלא, הוא לא היה רוצה את זה. 

 

אבא שלי גוסס לי מול העיניים

ואני חסרת אונים. וגם אחותי. וזה שובר אותנו.

 

אבא, בבקשה תחזור. בבקשה תבריא. בבקשה 🙏

 

 

 

 

לפני שנה. 13 במרץ 2023 בשעה 19:10

איך הלכת לי ככה והשארת אותי לבד?

תראי מה זה עשה לי!! תראי כמה אני כואבת יום יום, תראי איך החיים שלי נגמרו בשניה שנשמת בפעם האחרונה. 

בחיים שלי לא חוויתי כאב כזה.

וכן אני כועסת עליך!

כמו שאני אוהבת אותך ככה אני כועסת!!!

קחי אותי אליך כבר

אני רוצה אליך!!!

אני רק רוצה אליך 

אין לי טעם בחיים האלה, רק החיות שלי, זהו. אין לי טעם לכלום בלעדיך. 

 

אלוהים, תחזיר לי אותה, אני מתחננת. 

 

לפני שנה. 12 במרץ 2023 בשעה 21:20

תסכמי לי את השנתיים האחרונות בחייך

אתה ביקשת..!

גילו לאמא שלי סרטן, כל הכימו ביולוגי הקרנות התלווה לזה, שלא נדבר על התופעות לוואי של הרעל שהציל את חייה, אבל איפשהו גמר את שלנו.

אח"כ חברה הכי טובה שהייתה לי בחיים, אחותי בנשמה ובלב החליטה שהספיק לה כאן, ובחרה לעשות אקזיט, ככה פשוט, ככה כואב ושורף.

חודש אחרי זה הכלבה שלי נפטרה בגיל 16, הכלבה הראשונה, זאת שהלב אוהב בפעם הראשונה מבפנוכו, סוג של כמו אהבה ראשונה, רק עם כלב. אני עדיין מדחיקה את זה ועברה שנה.

חצי שנה אחרי, אחד החברים הטובים והנאמנים שהיו לי בחיים האלה נהרג. פשוט ככה, היה וזהו, אין אותו יותר.

העיפו אותי מפשיטת רגל כי לא עמדתי בכלום, בזמן שאבא שלי החליט שלהפוך מבריא לגמרי לגיטימי לי להפוך לסיעודי לחלוטין, בפחות מפאקינג חודשיים.

אני כבר לא מדברת על הפיברו, הפריצת דיסק שלא מניחה לכאב לעזוב אותי בעיקר ברגל שמאל כבר 3 שנים. אני לא מדברת על התשישות, העייפות, החוסר ריכוז, הדיכאון, ההזנחה העצמית, החרדות, הסיוטים, החוסר יכולת לקום, החוסר רצון לחיות, אבל אין ברירה. צריך. כי זה מה יש.

דיי

אני עייפה מלכאוב

מספיק.

 

התשובה הזאת מספקת אותך? כי בכנות, אל תכניס ראש בריא למיטה חולה, ולא ידוע אם מתישהו אצליח להחלים באמת.

תחסוך לעצמך

ולי.

לפני שנה. 12 בפברואר 2023 בשעה 18:13

היא שאלה אותי איך אני?

מה אני יכולה להגיד לה בתכלס?

שומעת, אני לא נושמת והקרקע לא מחזיקה אותי

היא גם לא בולעת אותי בו זמנית

נותנת לי להיות בין לבין

כמו התעללות, עינוי אינסופי.

 

אני כואבת מבפנים החוצה

כבר נשברתי לגמריי

את בסוף לבד

עם כל המעטפת המדהימה הזאת,

בסוף, את לבד.

הם לא יבינו

הם לא יכולים להבין, הם עברו משהו אחר

 

ואני? קמה כל בוקר בוכה כי יש יום שלם שאני צריכה לשרוד אותו, לעבור אותו, לתפקד בו, כי את חייבת להיות חיונית. 

ויש בעלי חיים שתלויים בי

שהתחייבי אליהם

אז אני קמה, בוכה, אוכלת התקף חרדה, לוקחת כדור, נושמת, הולכת לעבודה כאילו הכל רגיל. ושם אני שוכחת מי אני באמת. אני כלום, אוויר, שקופה. נוח לי ככה.

אבל אני, תכלס אני רק רוצה לא לצאת מהמיטה הזאת לעולם. בכלל. 

אולי ככה אפסיק להיית נטל. 

 

 

לפני שנה. 21 בינואר 2023 בשעה 23:30

הימים האלה שהייתי עוברת שיט

והכל הצטבר

והכל מוצף

ואני רק רוצה לצרוח, ולברוח.

איך ידעת להכיל את זה

תמיד להיות שם 

בשקט שלך

אבל תמיד שם.

 

ככל שהזמן עובר אני מבינה שאת לא תחזרי, לעולם.

והבור הזה מעמיק

הבדידות מורגשת מדי.

חסרה לי האהבה הזאת שלנו

התמיכה, ההכלה, לא לתת אחת לשניה ליפול.

הנקי הזה, האמיתי. 

המבין. המלטף. 

 

כמה יש לי לספר לך

לקטוף אותך ממני היה אכזרי מדי

הנשמה שלי לא עומדת בזה יותר. 

 

אני מתגעגעת ממש.

 

 

לפני שנה. 2 בדצמבר 2022 בשעה 19:15

אני עדיין לא מצליחה לשחרר אותך

אני מרגישה שזה לא טוב לך

ואני מנסה, כמה שאני מנסה.

 

הכאב הזה לא עובר לי

ומיום ליום זה נהייה בלתי נסבל יותר ויותר

ונסבל - משמע מקובל, במציאות שלי.

 

אני לומדת לחיות עם הכאב

לתת לו לעבור דרכי,

לתת לו להיות בי.

אבל הוא רוצה הכל, כל תא ותא בי 

 

אבל גם אותו אני לא יכולה לשחרר

כי אם יפסיק לכאוב לי

את תלכי על אמת ממני.

וזה הסיוט שלי, שתלכי ממני לגמרי.

 

אני מעדיפה להמשיך לכאוב

 

מתגעגעת אליך כל כך