לשם ובחזרה

אני מנסה להבין עם עצמי למה אני מתקמצנת על עצמי ולא עושה מנוי. 

רק אתמול נפגשנו, ולמרות שאתה עדיין מפלח בי כאב, אני רוצה ממך עוד. 

לפעמים אני חוטאת במחשבות וניליות עלינו.

יד ביד בפארק.

מיסיונרית.

גלידה משותפת. 

זה יהיה ככ נורא אם אגלה לך שאני מאוהבת בך? 

מפתחות 

ארנק 

מסטיק

משקפי שמש 

טישיו

בושם

תיק רחצה

חוטיני 

סט חזייה תחתונים ליטלי 

ויברטור 

קיין 

כי אחרי ארוחת החג, הוא הולך לפתוח לי את הצ'אקרות :)

אני עייפה מלהיות האדם הנכון עבור האדם הלא נכון. 

זה הפך לממש קשה, הודעות הבוקר טוב ממך, כשאני לא יכולה לצרף "אהוב שלי", כי אני פאקינג מאוהבת בך, חתיכת עיוור מטומטם. 

איזה כיף לחנוך איתך את המיטה החדשה שלי, במיצי גוף משותפים על מצעים חדשים.  

איך התמסרת אליי כשאצבע אחת הייתה בתוכך, ויד שניה עוטפת את כולך. 

בא לי עוד ממך. 

היי! 

פלטתי בצעקה 

אחרי שהפעלת מהנייד שלך 

את הויברטור שבתוכי 

ושוב היי, ועוד אחד

פעם ברחוב, פעם בחנות הגבינות-

במדרגות היה הכי קשה, כי מסתבר ש

שם

שפכתי

לראשונה בחיי 

שנים. 

שנים מאז שספרתי הצלפות. 

וכמובן שהתבלבלתי בספירה. 

וכמובן שזה לא שינה, כי בנקודה הזו הספייס הגיע, השקט בא, וכל מכה צורבת על הבשר הרגישה לא יותר מליטוף על הגב. 

סוף סוף שקט. 

אני רוצה עוד. 

Never ever in my life 

שהבדסמ שלי קורה ממקום בריא 

או מאוזן

שקול,

מודע. 

זו תחושה נעימה. בלי משקעים. 

בלי סוטים אנוכיים, הרסניים ודפקטים. 

עם שליטה מלאה- בידיי- אצלו. 

נעים להרגיש ככה. 

מוזר להרגיש ככה. 

כמעט שלחתי לו הודעה הבוקר של- 

בוקר טוב אהוב שלי. 

אהוב indeed. 

שלי.... פחות.