הכי אמיתי

חג הפסח,

אל תפסחי על זכותך ליהנות,

לממש עצמך, כפי שרק את יודעת !

חג החירות,

תני לנפשך את החירות להתבטא,

לקבל מה שהיא-את כה חפצה.

חג האביב,

יחדיו נלבלב ונחווה ריחות משכרים,

טעמים מיוחדים

הקשר צריך להיות אוהב,

הקשר צריך להיות נעים,

הקשר צריך להיות מעצים,

הקשר צריך להיות חם,

הקשר צריך להיות מכיל,

הקשר צריך להיות אמיתי,

הקשר צריך להיות הדדי,

הקשר צריך להיות חברי,

הקשר צריך להיות ממלא,

הקשר צריך להיות אוהב,

כן, אהבה רשמתי בתחילה וגם כאן,

הכל מתחיל באהבה,

מתקיים מאהבה,

אהבת אדם בכלל,

ואהבתי אליך...בפרט.

את מבינה ?

איזה שבוע עמוס הגיע לסיומו,

מלא פגישות,

הרצאות מול קהלים רבים ומגוונים,

עשרות זוגות עיניים אותי בוחנות,

ואני חיפשתי את עינייך...הנבונות,

אולי היית...אולי לא...

ואולי...הלוואי...את בכלל פה...

לא, איני מתכוון "לגדל" ילדה,

יש לי כבר אחת.

אבל אני כן חושב וחש,

שכל אחד מאיתנו נותר במידה כזו או אחרת ילד, או ילדה.

איני אומר זאת בהתנשאות חלילה,

אלא אני יודע שאת רוצה את החיבוק החם,

את המבט המבין והמכיל,

את האפשרות להיות "קטנה",

את החופש לטעות,

מבלי לחוש אשמה,

מבלי להצטדק,

כן, חיבוק חם, מילה טובה, אוזן קשבת,

השגחה,

זה מה שאת צריכה.

בימים האחרונים כל הזמן מרימים,

כוסית לחג,

מחייכים לאנשים שלא סובלים,

מאחלים דברים לאנשים זרים,

ואני,

רוצה להרים כוסית לכבודך,

ללגום ממנה עמך,

לערבל המשקה בפיותינו,

ולאחל לעצמנו חג שמח.

מן מטפורה שכזו,

כאשר הרוחות מנשבות,

החלשים עפים,

החזקים שורדים,

ואת, חזקה,

את שורדת,

אבל גם את זקוקה למעט רוך,

הבנה, הכלה,

בלי עין שיפוטית,

יחס,

זה מה שאת מבקשת,

וזה מה שאת ראויה לקבל... 

את קוראת הפוסטים שלי בבלוג,

את מתחברת לאותיות, למילים ולרעיונות שמביעים,

את מהססת אם לפרגן ב"לייק",

את עדיין רוצה להיות "רואה ובלתי ניראית",

וזה בסדר.

בהמשך את אולי עושה "לייק",

אם תעזרי אומץ, אפילו תשלחי לי "אדומה",

את הכי אמיצה,

ולמה ?

כי את לא חוששת להביע עצמך,

את יודעת מה טוב עבורך,

את חזקה יותר ממה שחושבת על עצמך,

אני מאוד מעריכך !

לא, אינך צריכה,

להתבייש ממני,

כה מבין לנפשך,

תחושי הכי בנוח,

לפרוק את אשר על ליבך.

תני לי להכירך,

כי אני כבר מוקירך.

לא, אל תחששי,

את עימי,

התקרבי,

קחי את ידי,

עימדי לצידי,

תפרקי,

אל תפחדי,

סודך שמור עימי.

אני אוהב להתבונן על אנשים בכלל, ועל נשים בפרט,

על הילוכן, דיבורן ובכלל - תיפקודן.

תמיד נמשכתי לנשים החזקות,

היודעות מי הן,

מה הן שוות,

והן משיגות מה שרוצות,

והן רוצות גם לנוח,

רוצות להשיל את העול מעל כתפיהן,

הן רוצות מישהו שיבין אותן,

שלא יראה בכך חולשה,

אני דווקא רואה בכך חוזקה !

הן עושות מה שעושה להן טוב,

ואני, בהקשר זה,

רק מסייע,

ועושה זאת באהבה...תרתי משמע. 

מעטים האנשים החשים חירות בחייהם,

חירות להתנהג כראות עיניהם,

אני מניח שאת צריכה להיות "מתוקתקת",

להיראות במיטבך,

לנהוג בחוזקה ובנחישות,

אך אם את רוצה קצת לשחרר,

רוצה להשתחרר,

לחוש את החירות להיות (קצת) אחרת,

האם יש לך הרצון והאומץ (!) לחוש בת חורין לכמיהותייך ?!