מהלב

אז עוד ארבע שנים... העם אמר את דברו, כלומר, כל עוד ביבי אומר את דברו מי יודע עוד כמה שנים הממשל הנוכחי יחזיק, שנה? שנתיים? עוד 13 שנים? 

אני בקרוב מסיים את בית הנייר, אחלה סדרה, החזירה לתודעה את השיר bella ciao שישב בנבחי הזיכרון שלי מהטיול לפולין וגרם לי לחשוב, זה שיר פרטיזנים נגד הממשל, הממשל הפאשיסטי ליתר דיוק.

הממשל שלנו פונה לאותה נקודה, מנסה להרוס את ממסדי הדמוקרטיה, בית המשפט העליון, בג"ץ, משמיץ רמתכלים ואת נשיא המדינה, אין אבן קדושה אחת שהוא לא מוכן לנפץ בדרך לשליטה טוטאלית, מפליא אותי איך אנשים מדדים לכיוון הלא נכון של ההיסטוריה בצייטנות מופתית, נשאר לחכות ולראות האם יפול הגפרור שיצית איזושהי תגובה ראויה מצד העם השפוי.

אם זה יהיה המצב, מה יהיה שיר הפרטיזנים הישראלי? למזלנו, כנראה לא משהו של אייל גולן

מכירים את זה שאתם נזכרים במשהו שהיה? עוצמים עיניים והראש מתחיל לעלות לעננים לאט לאט ואז נזכרים במשהו, שבריר שניה של תזכורת מהעבר, אתם נרדמים והראש והחלום נשלטים על ידי אותו שבריר שניה. 

ככה, במשך הלילה, הראש עובד וחורק ושוחק עד שאתה קם וכל היום שלך צבוע בגווני החלום, השבריר שניה הזה.

אז היה לי חלום כזה וכמה נהדר שיש לי את הבלוג פה, הפינה הקטנה שלי באינטרנט שאני יכול לכתוב ולזקק את המילים.

כמובן חלום על בחורה, אקסית אם לדייק, כולנו חווינו את זה, אהבה נכזבת, אהבה ראשונה  האהבה שמשאירה לנו צלקת בלב ואנחנו נגד רצוננו משאירים לה פינה קטנה וחמה אצלנו בלב. החלום לא מעניין ואין טעם לפרט, ההבנה שאי שם האהבה הראשונה הזו עדיין איתי... הרבה יותר מטלטלת, האישור שאכן זו הייתה אהבה, באמת אהבה, לא פחות מזה.. נפלאה. 

אחרי פרידות יש הרבה כעסים, אולי זה כעס עליה, אולי כעס עליי, אולי על שנינו, כל מי שהיה במערכת יחסים קשה יודע שלפעמים אהבה זה לא מספיק, אבל ההבנה שחשוב לסגור מעגל זו הבנה שבאה לי לפחות כמה שנים אחרי. 

אני בספק שאת פה באתר, אם כן אני בספק שאת קוראת את הבלוג שלי, אם את כן, אני בספק שתדעי שזה כתוב עליך, אבל מדי פעם עולה בי ההבנה והזיכרון על מה שהיה בנינו ואני מרגיש צורך לפנות עליך ולהגיד לך תודה על הכל, תודה על מה שנתת לי ואני שמח שנתתי לך מה שיכולתי, אני לא מצטער שזה נגמר וגם את לא, וזה בסדר כי שנינו יודעים... לפעמים אהבה זה לא מספיק.

נ.ב נכתב בפרץ נוסטלגי ורגישות יתר, אפשר להתעלם ;)

יצא לי לחשוב איזה רגשות עולים בי שאני חושב על להישלט, על לתת את עצמך פיזית ומנטלית למישהו (במקרה שלי מישהי) ולהיות... עירום, רגשית מנטלית פיזית מולם זו הרגשה לא פשוטה, אני יכול להגיד על עצמי שלי זו הרגשה קשה אפילו.  לוותר על המקום של השליטה, על הביטחון שלה ולתת אותה למישהי זה קשה ובכל זאת, לפעמים מה שקשה עושה,  עושה לנו הכי טוב.

למצוא בת/בן זוג מתאימים שעושים טוב, זו זריקת קובייה אמיתית, מפחידה ולא פשוטה.

שהייתי צעיר הייתי עוצם עיניים ומדמיין את הבת זוג שלי, יוצאים לתל אביב, רוקדים מסטולים עם בירה ביד והולכים להזדיין בשירותים ותוך כדי, לחשוב כמה אני אוהב אותה,כמה היא גורמת לי להרגיש בטוח,איך היא מוציאה אותי מהאיזור הבטוח שלי, לחשוב לעצמי כמה אני אוהב את הפרצופים שהיא עושה שהיא מדברת בציניות , איך אני אוהב לראות אותה מסדרת את השיער בבוקר, את הקפל הקטן שיש לה מעל הנחיר שהיא מדברת בצורה מסוימת.

רק לכתוב על זה עושה לי שבוינץ בלב. יום יבוא אני מאמין, אולי אחרי שאעבור לתל אביב סופסוף, אני מקווה למצוא אותך, מקווה שיהיה לנו טוב.