מכירים את זה שאתם נזכרים במשהו שהיה? עוצמים עיניים והראש מתחיל לעלות לעננים לאט לאט ואז נזכרים במשהו, שבריר שניה של תזכורת מהעבר, אתם נרדמים והראש והחלום נשלטים על ידי אותו שבריר שניה.
ככה, במשך הלילה, הראש עובד וחורק ושוחק עד שאתה קם וכל היום שלך צבוע בגווני החלום, השבריר שניה הזה.
אז היה לי חלום כזה וכמה נהדר שיש לי את הבלוג פה, הפינה הקטנה שלי באינטרנט שאני יכול לכתוב ולזקק את המילים.
כמובן חלום על בחורה, אקסית אם לדייק, כולנו חווינו את זה, אהבה נכזבת, אהבה ראשונה האהבה שמשאירה לנו צלקת בלב ואנחנו נגד רצוננו משאירים לה פינה קטנה וחמה אצלנו בלב. החלום לא מעניין ואין טעם לפרט, ההבנה שאי שם האהבה הראשונה הזו עדיין איתי... הרבה יותר מטלטלת, האישור שאכן זו הייתה אהבה, באמת אהבה, לא פחות מזה.. נפלאה.
אחרי פרידות יש הרבה כעסים, אולי זה כעס עליה, אולי כעס עליי, אולי על שנינו, כל מי שהיה במערכת יחסים קשה יודע שלפעמים אהבה זה לא מספיק, אבל ההבנה שחשוב לסגור מעגל זו הבנה שבאה לי לפחות כמה שנים אחרי.
אני בספק שאת פה באתר, אם כן אני בספק שאת קוראת את הבלוג שלי, אם את כן, אני בספק שתדעי שזה כתוב עליך, אבל מדי פעם עולה בי ההבנה והזיכרון על מה שהיה בנינו ואני מרגיש צורך לפנות עליך ולהגיד לך תודה על הכל, תודה על מה שנתת לי ואני שמח שנתתי לך מה שיכולתי, אני לא מצטער שזה נגמר וגם את לא, וזה בסדר כי שנינו יודעים... לפעמים אהבה זה לא מספיק.
נ.ב נכתב בפרץ נוסטלגי ורגישות יתר, אפשר להתעלם ;)