סיפורי לילה

יצאנו לדייט אחרי שבוע בערך מהפעם הראשונה בה נפגשנו. האמת, לא ידעתי למה לצפות ולא היה לי שמץ של מושג מה מסתתר מאחורי מעטה התמימות שהיה על פניה

כשנפגשנו לראשונה נראה היה שיש בה מעבר לנגלה לעין אך בדמיונותיי הפרועים ביותר לא תיארתי לעצמי שבפעם השניה בה נפגש היא תרכן לעברי ותשאל בלחש "אתה מוכן שאני אזיין אותך בתחת? זה תנאי אצלי לסתם סטוץ. אם גבר רוצה סטוץ הוא יגמור כשאני בתוכו"

כל כך צריך לפרוק, לספר הכל מבלי להשמיט אפילו פרט. לחשוף את מחשבותיי ורגשותיי העמוסים ביותר. לדעת שאת שם, מקשיבה ומכילה ברכות, גם אם לפני רגע הצגת צד אחר לגמרי ואולי בעצם זו הסיבה שזה יוכל לעבוד, כי אני אדע שתהיי הכי חזקה כשאני אהיה חלש, ויותר לקוות שתהיי חזקה בעיקר בשבילי.

לפעמים אני פשוט רוצה להתפרק בזרועותייך, להרגיש ולדעת שהכל יהיה בסדר

בתקופת הצבא כשהייתי חוזר מהבסיס אחת לחודש כמעט כל סוף השבוע הייתי אצלה.

קשור או מוחזק על ידיה, כנוע בצורה כזו או אחרת. לעיתים נואש מניסיונות המאבק והיחס הנוקשה. ואף שהיו מקרים בהם גברתי עליה, היא נהנתה מאוד מכך ששנינו ידענו שהיא ויתרה לי. שהיא זאת שקובעת.

הפעם הראשונה בה החליטה לקחת שליטה זכורה לי היטב, הרגשות שהציפו אותי אז ממלאים אותי באושר מדי פעם כשמשהו מזכיר לי אותה. 

זה התחיל כהאבקות ילדותית ונגמר כשהיא מעליי ואני עם הפנים לרצפה. היא התחילה לבחון את סף הכאב שלי ועוד יותר את יכולת ההתנגדות שלי במצבים שונים.

הבהירה את הנקודה, היא חזקה פיזית. היא לא מוותרת בקלות ומאוד נהנית להכאיב.

אחרי שהתחננתי במשך כמה דקות כואבות שתשחרר אותי היא קירבה את פניה לשלי ולחשה לי: "במקלחת תלויה חצאית. זה כל מה שמותר לך ללבוש הסופש."

היא החליטה לנצח בכל המערכה. לא הספיק לה הניצחון ההוא בלבד, הסיפוק היה לא רק פיזי. ההשפלה שגרמה לי להרגיש במשך אותם יומיים הסבה לה אושר.

חזרתי הביתה מהעבודה. היא הייתה שם, החליטה להפתיע אותי

היה לי יום ארוך ומעיק והגעתי כמעט לסף אובדן השלווה. נדירות הפעמים בהן זה קורה, בטח מחוץ למקום המוגן שלי. רק שם אני מרשה לעצמי להתפרק.

התאים לה לשחק בי קצת לפני שתזיין אותי אבל אני לא הייתי בראש.

היא עצבנה אותי, אם רק הייתה נותנת לי כמה דקות להרגע. סטרתי לה, נדמה היה שהערתי מפלצת. בחיים לא הרגזתי אותה ככה והפעם היה קשה לעצור אותה כשניסתה להתחיל מאבק. חיבקתי אותה בכל כוחי, התחננתי שתרגע ואמרתי לה שאני מצטער אבל זה לא יקרה היום.

היא השתגעה כשאמרתי לה את זה.

"נראה לי שהתבלבלת. כשרק אתה ואני בסביבה אתה כולך שלי ולרצוני", היא אמרה בקור רוח מפחיד. המשיכה להאבק ולאחר מספר שניות השתחררה, בשבריר שניה שאחרי זה כבר היה אבוד מבחינתי. היא תפסה אותי בנקודת התורפה הכי גדולה שלי, בנקודה היוצרת כאב כזה שמעביר לי צמרמורות עונג מקצות הבהונות ועד לראש בן רגע, ולחצה. לפיטה מדוייקת, כמו שרק היא ידעה לעשות. נדמתי.

"אני רוצה לשחק בך, וזאת לא שאלה."

היא דחפה אותי בחוזקה והצמידה אותי לקיר, נישקה אותי בחום וברכות ואמרה שהיא סולחת, אבל לכל מעשה יש השלכה ולפעמים העונש הוא חיוני.