בתקופת הצבא כשהייתי חוזר מהבסיס אחת לחודש כמעט כל סוף השבוע הייתי אצלה.
קשור או מוחזק על ידיה, כנוע בצורה כזו או אחרת. לעיתים נואש מניסיונות המאבק והיחס הנוקשה. ואף שהיו מקרים בהם גברתי עליה, היא נהנתה מאוד מכך ששנינו ידענו שהיא ויתרה לי. שהיא זאת שקובעת.
הפעם הראשונה בה החליטה לקחת שליטה זכורה לי היטב, הרגשות שהציפו אותי אז ממלאים אותי באושר מדי פעם כשמשהו מזכיר לי אותה.
זה התחיל כהאבקות ילדותית ונגמר כשהיא מעליי ואני עם הפנים לרצפה. היא התחילה לבחון את סף הכאב שלי ועוד יותר את יכולת ההתנגדות שלי במצבים שונים.
הבהירה את הנקודה, היא חזקה פיזית. היא לא מוותרת בקלות ומאוד נהנית להכאיב.
אחרי שהתחננתי במשך כמה דקות כואבות שתשחרר אותי היא קירבה את פניה לשלי ולחשה לי: "במקלחת תלויה חצאית. זה כל מה שמותר לך ללבוש הסופש."
היא החליטה לנצח בכל המערכה. לא הספיק לה הניצחון ההוא בלבד, הסיפוק היה לא רק פיזי. ההשפלה שגרמה לי להרגיש במשך אותם יומיים הסבה לה אושר.