היום ראיתי דבר מפחיד.
יום כיפור זה רביעי בערב וחמישי ואז שישי ושבת.
4 ימים של 100% בדידות
4 ימים של 100% שקט.
4 ימים של 100% דיכאון.
היום ראיתי דבר מפחיד.
יום כיפור זה רביעי בערב וחמישי ואז שישי ושבת.
4 ימים של 100% בדידות
4 ימים של 100% שקט.
4 ימים של 100% דיכאון.
בא לי לקחת תמונה של ציצים ולשים את זה כתמונת רקע בטלפון או במחשב.
אני אוהב ציצים.
אני גם חרמן אחרי שאוננתי שעה.
אוף ציציםצזה דבר שיש לו כח כל כך.חזק.
אם לא קשה מספיק הימים, אז הימי חגים האלה באים ומביאים לך פטיש של 10 טון, כמה אתה לבד, בעיקר הראש השנה הזה.
פעם בצעירותי היו לי קצת חברים, הולכים לשחק וכו...אבל כולם גדלו, התפתחו, משפחה, ילדים ואין זמן למשחק הזה שנקרא "חברות", אין מה להאשים, אלה החיים.
ויש אנשים שנשארים בחור, נשארים בודדים, לבד, כמוני.
כל השבוע יש טלפונים, של עבודה כמובן, ואז מגיע חמישי בערב והטלפון נדם את צלצולו.
עד ראשון בבוקר, אין ולו שיחה אחת שנכנסת למכשיר, שקט, שקט של בית קברות.
השימוש היחידי במכשיר הוא לתשחץ, לפורנו ואוננות.
ואז מגיע החג המקולל שנקרא ראש השנה...
אנשים מברכים את השני בשנה טובה, שולחים הודעות, מתקשרים לאחל שנה טובה ורק המכשיר שלך, נשאר דומם.
אף אחד לא מתקשר לאחל שנה טובה.
אף אחד לא שולח הודעה של שנה טובה.
אף אחד לא מניד עפעף.
ואתה כל כך מצפה לזה, כמהה לזה, להרגיש טיפה, קורטוב של חיבה, קמצוץ של קירבה, אבל אין כלום.
ואז אתה יוזם, מתקשר, אבל לא עונים לך, כי להם משפחה ואין להם זמן אליך, ואין לך מה להאשים אותם.
העולם הוא מקום אכזרי לאנשים בודדים.
החיים הם דבר אכזרי ביותר לאנשים בודדים.
אני יכול להעביר סוף שבוע שלם, ש ל ם, מבלי להוציא ולו הגה אחד מהפה.
אתה כל כך כמהה למגע של אנושיות, שאתה נוסע לאכול בחוץ, להרגיש כיצד המלצר רוצה אותך, כיצד הבעלים מחייך אליך שאתה נכנס.
אנשים לא תמיד מבינים כיצד אני מאזין לדיבורים ברדיו, כי אלה הדיבורים היחידים שמופנים אלי, מה לעשות.
אני בטוח שאחוז ההתאבדויות בארץ עולה לקראת החגים ובמהלך החגים.
ומה נותר?, לשטוח טענות, הרגשות, מילים, בפורום המקולל הזה.
ואתה מחפש בנרות קצת רגש ואין בנמצא, אין בסביבה.
ואתה קורא על אנשים שמדברים שהם.רוצים קצת שקט בחיים שלהם ואתה מוכן ללכת לרצוח אותם על כך, כמה היית מוכן לשלם על קצת דיבור, קצת רעש, קצת חיבה.
בא לי שמישהי תשב על הפנים שלי.
בא לי לגעת.בציצי
בא לי שמישהי תשפיל אותי.
בא לי שמישהי תרביץ לי.
בא לי לקבל לפעמים חיבה
בא לי להרגיש שמישהי רוצה בי.
בא לי ללכת לסרט/פיצה, אבל לא לבד.
איפה משיגים, מוצאים, אנשים ללכת איתם לאכול פיצה?.
מישהי רוצה ללכת לאכול פיצה?.
קבב?.
פיצה?.
גלידה?.
מילקשייק?.
מישהי?.
מישהי רוצה לאכול ארוחת בוקר בבנדיקטס?
מישהי בכלל רוצה להצטרף אלי?.
משעמם לי.
משעמם לי.
לא נרדם.
משעמם לי.
מישהי מצטרפת לגלידה מחר?, וופל בלגי?, קרפ?.
אז...
מישהי רוצה ללכת לאכול פיצה?, המבורגר?, קפה?, מילקשייק?, שוקו?.
בא לי לקנות משהו...
אולי אני אקנה חגורת צניעות?.
כדאי?
אין לי מושג.
הדוכסית תרשה לי?.
הקנייה זה גם מתוך שיעמום שאין מה לעשות.
השבוע, הדוכסית שלחה הודעה שהיא רעבה.
כמובן שמשפט כזה לעבד, זה רמז די עבה, אז למרות שאני דביל הצלחתי להבין את הרמז.
שאלתי אותה מה להזמין.
וכמו בהפתעה, לדוכסית, כבר היה מוכן בשלוף מה שהיא רוצה. 🤣
מזל שיש וולט, אז הזמנתי.
דבר שאהבתי...היא אמרה להוסיף טיפ לשליח, ואני לא כל כך אוהב לתת טיפים אז אמרתי לה את זה.
ואז היא כתבה 2 מילות קסם, פשוט נפלאות, "אני מחליטה".
אוי דוכסית שלי...מה שנכון, נכון.
היא מחליטה, היא קובעת, היא מצווה ואני?, אני רק כלי בידייה, להשלמת החזון, הרעיון והמילה שלה.
עכשיו אני בבעיה...
נעמד לי מלכתוב את הפוסט הזה ואם לא מספיק, אז כתבתי "חזון" וישר חשבתי על החזה ה מ ד ה י ם, של הבעלים שלי וישר התחרמנתי.
אין פה איזה חור בכרית לדפוק?.
אבל אם נחזור חזרה לאוכל שהזמנתי לה...
היא כתבה שממש טעים וממש, ממש, ממש, ממש אבל מ מ ש!!, שמחתי להזמין לה אוכל.
הרגשתי כל כך גאווה, שמחה, חיוך ונעים בלב, שהצלחתי להנעים לה, לעשות לה טוב.
אני עפר ואפר לרגלייה היפות.
(אווווווווף...עומד לי ואני חרמן עכשיו!!!!)