4 ימים עברו...
ב-4 ימים האלה...קיבלתי שיחה אחת, היום בערב.
ב-4 הימים האלה, לא הוצאתי הגה.
לא אמרתי מילה.
קמתי ב-10 בבוקר, כי עמד לי בגלל שהייתי צריך פיפי וזה עיצבן אותי.
הסתובבתי סביב הזנב של עצמי.
קיבלתי שלום, היי וחיוכים, כאשר הגעתי למאפייה או לשווארמה, תמיד שמחים לראות אותי משום מה.
בשעה 7-8 בערב התקלחתי ונכנסתי למיטה.
שכבתי וקראתי ספר.
ניסיתי לאונן כרגיל, אבל לא עמד לי כי אין לי חשק ורצון.
נכנסתי לרכב, חשבתי לנסוע לבאר שבע, לעשות סיבוב בצומת ולחזור חזרה, הנה...טיילתי.
בסוף נסעתי לאבו גוש, קניתי טחינה, אכלתי שווארמה ונסעתי חזרה.
החלטתי להפסיק עם הזריקה השבועית, לא רוצה.
החלטתי להפסיק עם הhappy pills שלי, לא רוצה, נמאס לי.
אם יש פה ילדים בני 18-30, אל תיהיו כמוני, תעשו לי טובה, תיהיו ההפך ממני.
תשיגו חברים, אל תיהיו לבד, תרצו לחיות.
אל תשארו לבד.
יש שלב שבו זו נקודת אל חזור, גיל 25 אני חושב שזו הנקודה, אל תיהיו לבד.
