בתול בן 42

 צר היה כל כך הייתי,

אז מוכרח לפרוש כנפיים,

ולעוף אל מקום שבו,

אולי כמו הר נבו,

רואים רחוק רואים שקוף. 

בן אדם כעץ שתול על מים,

שורש מבקש בן אדם,

כסנה מול השמיים בו בוערת אש. 

אז דרכי אבדה חיי היו חידה,

צמא כמו הלך במדבר,

אל מילת אמת שכוח בה,

לתת לשאת פנים אל המחר. 

בן אדם... 

בערה בי אש יצאתי,

לבקש ימים סערתי,

כסופה שבתי אל ביתי,

למצוא שאת איתי עד,

בוא הדרך אל סופה.

  בן אדם...