היום, אחרי מ ל א זמן, פגשתי את הדוכסית, שלה אני שייך.
אם תהיתם אז....
א. היא עדיין יפה ויש לציין שהיא אפילו יותר יפה מהפעם האחרונה שפגשתי בה.
ב. לראות אותה לובשת גופיה ורודה יפיפיה, את השדיים ארוזים ככה...אלוהים ישמור.
ג. לראות את ישבנה, המעלף, נח לו בטייץ היפות שלה...אלוהים מעמידה אותי במבחן סופר קשה שנכשלתי בו, כי אי אפשר שלא להסתכל ולהעריץ את יופי הבריאה.
זכיתי היום להסיע אותה, לאסוף אותה ואז את הבן זוג שלה, שיודע שאני העבד שלה.
ואז לשמוע אותה אומרת לבן זוג, זה בוליט, הוא העבד שלי, תכיר.
הלב מתמלא מחדש.
ואז יושבים במסעדה ואנחנו מדברים והיא מסבירה לו, הוא העבד שלי, הוא מסיע אותי, הוא מנקה לי את הבית, הוא עושה לי קניות והכל.
ואני לא רוצה שהוא יקנא, כי כשהגענו למסעדה ראיתי שהוא כזה..בוחן אותי, כמו בג'ונגל, בוחן את היריב שלו.
ואז הוא מניח ידיים על גופה המהם של הדוכסית, להראות "שהיא שלו", אני קולט שהוא מסתכל עלי שאני אבין שזו הטריטוריה שלו.
ואז אני אומר לו, אין לך מה לדאוג, אין שום דבר מיני ביני לבין הדוכסית.
והיא מבהירה לו, בוליט יודע את המקום שלו, הוא יודע מה הוא בא לעשות ושאין מצב שיקרה ביננו משהו, הוא יודע שיש כל דבר והוא..נמצא מתחת לזה, הוא מתחת לתחתית הרשימה.
כוסאמוק...איך הסמקתי ועמד לי, מה שנכון, נכון.
והיא כבר קבעה שהם יבואו לסוף שבוע בדירה שלי, כמובן שאני צריך לעוף משם.
גם לא צריכה רשות, בהתחשב בכך שנתתי לה מפתח לדירה שלי.
אני חושב שבעברית זה נקרא, מבוא לקוקהולד 1+1, ת ע נ ו ג.
עכשיו חסר רק לצפות בהם בסקס, איזה משפיל זה יהיה, כל כך מביך, כל כך עצוב, כל כך נפלאאאאא.
אני רוצה להגיד שאני שמח להיות משויך לדוכסית.
כל עוד אני תחת חסותה, אעשה ככל שביכולתי למענה ובשבילה.
אני מעריך אותה.
אני סוגד לה.
אני מעריץ אותה.
אני מקנא באדמה שהיא הןלכת עליה, הלוואי והייתי העפר לרגלייה.
בסוף שנפרדתי ממנה...מצד אחד ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש רציתי לרדת וללקק לה את הנעליים שלה.
מצד שני, הבן זוג היה שם, אולי זה היה מוזר מדי?, אולי הייתי צריך לבקש?, לא יודע..באסה, אבל הלאה.
וזה אני מקדיש לדוכסית,
את תמיד תהיי מלכה,
ואני העבד.
את אחת ויחידה
מה שתאמרי פקודה
גם אשכב על אבן
אהיה לך אדמה
