אני ודוכסית כבר מלא זמן שכבר לא.
זה בא בעיקר מכיווני.
הרבה פעמים זה בא ממני, כי אני לא רוצה לבוא לבית שלה.
כל השבוע אני נמצא בתוך הבית, כלוא בפנים, לא יוצא, כלום.
ואז לבוא ולשרת אותה, בתוך הבית שלה.
כמובן שמה שחשוב פה זו היא וההנאה שלה, אבל אני יודע שאם אני אגיע לשרת אותה "בכח", אני לא אעשה עבודה טובה.
אני אחפף, אני ארטון לעצמי, אני לא אהיה ץקשורתי ממש ובעיקר אחכה לרגע שבו אוכל לברוח.
אז מה עדיף?, לבוא ולעשות 10%?, אני לא מסוכל להגיע אליה ולעשות 10% למענה, היא צריכה מישהו שיבוא אליה ויתן, יעניק לה, יעשה לה, 250%!!.
אני אוהב להגיד את זה בראיון עבודה (כמובן שמשקר) כאשר מגיע אלי מישהו לתת שירות בבית, אני מצפה שיתן לי מעל ומעבר וכך אני מצפה מעצמי להתנהג בעת מתן שירות.
אז כלפי הדוכסית זה אפילו שבעתיים שהיא אמורה לקבל יחס VIP.
והאמת, שקשה לי עם זה.
מצד אחד אם נגיד להתראות, אני יודע שהסיכוי שלי למצוא מישהי אחרת לשרת אןתה, שואף ל-0.
לדוכסית היו כל כך הרבה סיבות, כל כך הרבה מקרים לבעוט לי בתחת והיא לא עשתנ את זה, כי היא נשמה טהורה ואישה איכותית.
אז אני די בטוח שלאישה אחרת, לא תהיה את אותה סבלנות לפליטות פה שלי, למעשים שלי לעיתים שנובעים מבורות או פשוט טעות.
בשבוע וחצי סבלתי וסובל כהוגן.
לפני 4 שנים החלו לי כאבים בכתף שבאים והולכים ולפני שבועיים החל לי התקף כמותו לא חוויתי, הכאבים היו כה עזים שזה היה נוראי.
הכתף שלי היתה קפואה לגמרי, צמודה לגוף והזרוע ב-45 מעלות וזהו, לא מסוגל.
עד כמה היה הכאב?, עד כמה היתה ההגבלה?.
הלכתי לשירותים ובסוף הייתי צריך לנגב, ניסיתי לעשות כך חרף הכאבים אך נכנעתי.
קראתי לאימא שלי וכך איש בן 42 מתכופף בשעה שאימא שלו, מנגבת לו את התחת.
לאחר מכן עשיתי מקלחת וביקשתי ממנה שוב עזרה, לנגב את הגב ולהרים לי את התחתוניל, כי לא יכולתי לעשות כך.
נוראי.
מה שקורה בעצם, הכתף משתפשפת עם עצם האמירקון, שזו העצם מעל הכתף ובכך נוצר לחץ על הגיד, שנמצא בתווך.
עקב הלחץ נוצרת דלקת ועקב הדלקת נוצר משקע של סידן, בקיצור, תענוג.
הפתירון או ניתוח שאני מדוכא לגמרי מהמחשבה, כי הכתף תהיה.מקובעת למשך חודש ובו לא תוכל לזוז מילימטר ואסור לנהוג.
הפתרון השני הוא פיזותרפיה שבה אני צריך לבנות את השריר סביב הגיד והכתף.
הבעיה גם שיש לי קרע בשריר, אבל זה אמור להתאחות.
בקיצור, כל הטוב שבעולם עלי.
תוסיפו לכך שיש עבודה שלא סובל ואני לא עובר ראיונות עבודה, סבבה ושמחה לנפש.
מכל המלל הרב יש דבר אחד חשוב.
אין לי ולו טרוניה אחת כלפי הדוכסית הקדושה.
