לפני 3 שנים. 21 באפריל 2021 בשעה 13:27
דלת נפתחת את מולי, עטופה כםי שבחרת לחכות לי, יד מתחת לצאוור, מרים אותך לנשיקה של געגוע.
ומרים, חזק , חונק עד עד שהעיינים שלך יראו רק את העיניים שלי , והעולם שלך יצטמצם לעיניי ולאוויר.
משם מתחילים את הפגישה.
המשחק כבר התחיל.
ויש את הרגע הזה שבו תתכופפי להוריד את נעלי.
ויש את הפתיחה של התיק.
את היום ההוא בנהר הירדן שהוא בעצם ההתחלה.
כל הזמן התחלות, ושאיפה מאוחדת למשהו אין סופי.
