פנינה, אמיתית היא תוצר של טינופת, ליכלוך שחודר לרירית של צדפה, שמגינה על עצמה על ידי עטיפה של האיכס במה שלאחר טיפה ליטוש, הופך לאחד הדברים היפים בטבע.
בדס"ם הוא טינופת, ליכלוך, בראש שלי ושלך, שחודר לנו לחיים, אבל מה שיוצא ממנו, כל כך יפה .
למה כל ההקדמה, כי אני תוהה עם ארזת את הקולר בלי שאגיד.
למה הקולר, כי הוא מציק לי.
למה הוא מציק לי, כי הוא ניתן לך בצורה שלא תואמת את הפנינה שאת.
הוא היה שם במחשבתי מהפעם האחרונה שראיתי אותך, והוא ניתן לך פיזית, בסיום של עוד מפגש משגע, בסיום של עוד זריקת כח, בסיום של עוד כל כך הרבה, שאין לי מילים תמיד.
עוד, שהוא הפנינה שנוצרת בסוף כל מפגש שלנו כבר 4 שנים פלוס.
אז עכשיו, אם תהיי מה שאת, תקראי את זה רק אחרי שנפגש, ואתן לקולר עוד קצת משמעות מכוונת (אם ארזת אותו 😄 ), וניצור עוד פנינה של זיכרון נוצצת ויפה.
מהטינופת שיש לי בראש, שאת אוהבת, שאנחנו עפים עליה.
