לפני 20 שנים. יום ראשון, 7 באוגוסט 2005 בשעה 6:18
קשה,או קל, מסובך, פשוט, אושר זה עניין של בחירה, התבוננות בחצי הכוס הנכונה. שבועות של מלחמה שקטה, מעבר להפסקת אש מתסכלת, תקועים. ואז פתאום עוד חבילת חרא. ואני מסתכל עליה, ואני רואה את הכאב. אני כועס, ומר, עייף מהמקום בן אנו נמצאים, מההתניות שכולאות אותנו, תבניות שחקקנו באוויר, נשברתי. כל העקרונות, כל ההחלטות, קשיחות וחמימות העורף נעלמו. שלי, וכואב לה. אז עשיתי את שלי, נתתי לה, מאיפה לא ברור, כבר אמרתי לא פעם שאין בי כלום לתת יותר, גירדתי עוד. בדרך גיליתי שוב, שזה כיף שזה נעים לשפוך את האנרגיות האלה חיובית. הבוקר אמרנו שלום. קבלתי נשיקה, הפעם היא באה ממנה. אולי. ואני יושב עכשיו וחושב. ובצד, בפינה, יושב לו הצד הפסימי, הגמד הרשע ולוחש,"בלי תקווה, בלי צפיות, הסטירה בדרך". מאנייק שתוק.