לפני שנתיים. 20 באפריל 2022 בשעה 21:14
מתי שהוא נהייתי המומחה,
לא בטוח מתי, וזה קרה בתחום אחד ונוסף לו אחר, ואז עוד.
מתי שהוא, א.נשים התחילו לשאול, ונשארו לעוד.
מתי שהוא, נהייה קל יותר ללמד מללמוד.
וזה מתסכל וחסר לי.
הגעתי למסקנה שאני רעב לדמות להערצה, לא וירטואלית, ממשית.
אבי נפטר וכבר שנים לא היה במקום להיות שכזה.
המנטור שלי נפטר לפני עשור ואני מתגעגע.
אחרים, חברים, מומחים, מכרים, חכמים בתחום או יותר, ידענים וכול שלא יהיו משמשים מורים נהדרים, אבל לא דמות להערצה.
ואני תוהה אם סתם הפסקתי להעריץ בשר ודם.
או זה התבגרות.
נחזור לקרוא בנתיים
