לפני שנתיים. 3 במאי 2022 בשעה 20:01
אני חושב בעיקר על אבי שנפטר השנה,
על הסיפורים שלא סיפר, על הסיפורים שכן, על הגופות שפינה, על חבריו שנשארו צעירים בגיל נכדיו, ועל חבריו לתמיד, שהיו לתמיד רק כשהוא היה בריא וחזק והעמוד להשען עליו.
ונעלמו, אולי הם רק זיכרונות בעצמם, שנשארו גם הם בתעלה.
אולי מחר אלך.להגיד לאבא שלום לרגע, בתוך הכאב הקבוצתי הזה, יהיה קל לתת קצת לכאב שלי מקום.
ולחברי שנשארו צעירים, עד שהמח שלי בתורו יבגוד בי, זוכר. כמו שהייתם. רגע של פאניקה ואיש מעצבן במיוחד, שהיה יכול להיות חבר של ממש.
זוכר וגם השנה אברח מלבקר.