"תספרי !"
"נו באמת" המבט שלה נושא בחובו כול כך הרבה תקשורת, כמה נדוש איש, לספור את מה? נו טוב אני מחכה, תן מכה ואני אספור לך ............. עשר מכות ..... כדי שתוכל לתת לי נשיקה, העיניים אומרות והכמעט שעמום משדר.
"תספרי עד שלוש! קדימה, אני רציני " קשה להיות רציני מול היופי המונח לפני, עירומה ומזיעה קלות, אחרי שכבר זמן אני קושר ונושך, מלטף וצובט.
היא עוד לא מבינה אבל מתחילה מהוססת "אחת, שתיים , שלוש".
שלוש - ואני סוטר לציץ הימיני המחייך שמולי, חזק.
היא מתכווצת, עוצמת עיניים לשנייה, פוקחת אותן מביטה בי בהפתעה חלקית מאוד.
בולעת אוויר, סופגת את הכאב, נושמת בחזרה, כן היא מוכנה.
"תספרי עד שלוש!"
היא שותקת.
"תספרי עד שלוש!
"אחת,"
"חזק, אני רוצה לשמוע" ומרים יד ימין מאיימת אל מול ציץ דואב.
"שתייםשלוש" היא יורה את הספירה, מתריסה.
שלוש - יד שמאל מכה ואוחזת בציץ שמאל מחבקת את חומו, לוחצת ומעצימה את הכאב.
"תספרי עד שלוש!"
שקט,
"תספרי עד שלוש!"
"לא יכולה" הא לוחשת.
"את יכולה הכול, תספרי עד שלוש!"
"אחחחחת ............... שתיייייייים............................ש....ששלוש"
שני השדיים נוגעים אחד בשני מעוצמת החבטה משני הצדדים, אני מניח שהחיוך שמרוח על שפתיי לא מקל על הכאב אבל בחיי שאני לא יכול להוריד אותו.
נשימות, נשימות מאיטות, אגלי זיעה מצטברים על המצח, נוגע במרכז, משחק בה, עוד קצת, משכיח לא משכיח את הבעירה.
"תספרי עד שלוש!"
"אחת, שתיים, שלוש"
שלוש - וסטירה נוחת לה על הלחי המתוקה.
"תספרי עד שלוש!"
נשימה ומבט לא מפוקס.
"תספרי עד שלוש!"
"אחת, שתיים, שלוש"
שלוש - ושתי ידיי נוחתות במלא העוצמה על פנים ירכייה המפוסקות לפני.
"חתיכת מאנייק, זה כואב"
"תספרי עד שלוש!"
"אחת, שתיים, שלוש"
שלוש - היא צובטת את פנים ירכי וקופצת מהמכה הכפולה על ירכייה.
------------------------------------------
זמן לכתוב, הצביטה ההיא הייתה בעוצמה כזו ששבועות אחרי כשאני כותב את הסיפור אני נושא בחיוך ובסימן את האירוע.
לפני 16 שנים. 31 ביולי 2008 בשעה 16:02
