REBIRTH OF BENT

שאני חי בגט לג,
ולא בגלל ריבוי הטיסות המקומי והמקרי למחצה,
אלא בגלל עמימות התגובות שלי לחיים,
אולי הדבר היחיד שמוציא ממני עוד שמץ של התרגשות אילו הבנות,
השאר נראה לי קצת דרך מסך עשן,
ואפילו הצורך להרגיש עמום,
הייתי שמח לחשוב שזה אפקט של רגיעה אבל,
מתחת, מעל, לצדדים, מבפנים יש מתח שנבנה,
מחכה,
ולי אפילו לא ברורה בפעם הראשונה,
מהי הצורה של השד שחבוי לו בתוך הראש.

-------------

מוזה, אחת כזו שלתלות בה מילים הוא לעונג,
הייתה ואיננה, והבאה שבתור, עונג כבר לא תהייה.
וכשהיא כותבת, עדיין היא עונג לי, רק הצביטה הזו, לא הייתי מוכן אליה.

היה.

--------------

המון צפיות יש לי שוב כאן,
המון,

ושקט מוחלט,
פעם זה היה מסקרן אותי מי קורא, כדי להכיר,
היום אני תוהה מי קורא ולא אומר מילה,
ואני חושב על עצמי כרגע כמיזנטרופ, הא.

----------------------------

"תכיני לי כוס שוקו חם!"
"סליחה? ממתי אתה שותה משהו אחר מקפה?", גבה מורמת " אתה חולה?" נימה של דאגה כנה.
"לא, שוקו נראה לי משקה שולט"

--------------------------

אני מנסה להבין למה רק פה אני כותב,
התיאוריה הנפוצה שלי נופצה זה זמן רב,
למה פה?