רציתי להתחיל את הרשימה הזו במקום הבטוח, במה שהיה לי פעם לבית רעיוני, מוסרי.
פעם פעם היה ילד נחמד מתל אביב שהאמין בשלום, אחווה, זכויות האדם, בשולמית אלוני,וביוסי שריד, ובמר"צ.
הילד איננו, שולמית איננה, שלום אין, אחוה יש רק בחבילות חלבה, וזכויות האדם הוא עדיין מונח שאני מאמין שתלוי אישית בכול אדם. זכותי.
אין לי מושג למה התנועה נקראת היום התנועה החדשה - מרצ , מה חדש לא ברור.
הלוגו ירוק ואם בסביבה עסקינינו, נבחרי החבורה הזו הם לא מהמוארים בתחום.
החיוך של גומס שם, גם הותק האישי, מלבדו יש שם את זהבה גלאון,צלי רשף ואבשלום וילן שאני מכיר ברקורד שלהם.
ניצן הורביץ הוא תוספת בינונית ועוד אחד ממטר הסלברטיאים שצריך לדחוק הצידה בחזרה מהפוליטיקה.
והשאר, השאר מעוררים אנחה כזו או אחרת.
מההרכב שהעלה 12 חברי כנסת, והיה המפלגה השלישית בגודלה בארץ נותר רק צל, סליחה מנהיג התנועה, גומס.
מחוט השדרה המוסרי המוראלי, נותר רק אוד מעשן, המציאות הכתה במרצ יותר מכול מקום אחר.
יפי נפש לא שורדים מלחמות, גם לא הילד שהיה.
את הבית הזה עזבתי וכנראה לא אשוב, מפאת כבוד הזכרונות, אשתוק.
לפני 15 שנים. 25 בינואר 2009 בשעה 19:44