"זה די פשוט יפה שלי.
הצמיד הזה מחזיק את השלט, והוא מקיף את ידך הענוגה. השלט בידך לשני דברים.
הראשון והכי פשוט, אם הוא עוזב את האחיזה שלך ונותר תלוי בחוט שקושר אותו אל הצמיד , אני עוצר את מה שאני עושה ומחבק אותך עמוק ובשקט עד שתאחזי בו שוב.
תחשבי עליו כמו האור האדום ברמזור המשחק, זה שאומר לי תעצור , אבל זה לא סייף וורד, רק תעצור, תחבק, תראה אותי. "
" הנה ההוד המלא שלך, כן יש בו חור לפה, את יפה ושימושית. אוויר ומבט אחרון לחדר עד הודעה חדשה"
"רואה משהו?"
"יופי , עכשיו תתפשטי, ברור שיכולת להתפשט קודם לפני ההוד כשראית, אבל אז היית מודעת למבט שלי ויכולה לעקוב אחריו, עכשיו אני אספר לך מה אני רואה כשאת מתפשטת מולי"
"זה מביך? מה שאני חושב ואומר שיש לך גוף מהמם, או שאת לא רואה את החרמנות שבי? את רוצה שאספר לך על הפגמים הכי יפים שלך? יופי הוא לא בשלמות אלא בסדקים ;)"
" עכשיו החבל, אני הולך לקשור אותך על הידיים למעלה מתוחה, אחרי כן יגיע השוט, ואולי עוד צעצועים"
"את מהממת כשאת מתוחה כך, עכשיו כשאני מחבק תתלי את עצמך באוויר בצורה מלאה בבקשה, תראי שהחבל תומך בך בדיוק כמוני, אף לא יתכן לך ליפול, אבל בדיוק כמוני, הוא יכאיב ויעצבן ומצחיק אותך לגבול"
"עכשיו הגיע הזמן של ההסבר על השלט, הכח לראות כמה את יפה הוא תמיד שלי, היכולת לתעד את זה במצלמה שלי, הוא שלי, אבל הפעם, אני מרוכז בך, רק בך במשחק, מי שמצלמת את עצמה זו את"
"כן, השלט מפעיל את שתי המצלמות שמכוונות אליך ואת הפלאשים , אז בכל פעם את מרגישה יפה, או נכון, או את הרגע, תלחצי על השלט"
"ושלא אשכח להגיד לך, את התמונות, כדי שתוכלי לראות, תצטרכי גם לשכנע אותי שאת יפה"
"את יפה, והסימנים שאני מצייר עליך מהממים"