עומס לי בראש ולא יוצא לי, מייח למנוחה או רגיעה, אולי בשיא האבסורד כול העמוס הזה זה מגיע ישר וישירות אחרי מנוחת גן עדן של שישה ימים, שכללה את נופי איטליה הקסומים, יום ההולדת הכי הכי שהיה לי (ולאחד שהתקרב אליו אני עדיין מודה לך).
והסיבות כולן טובות, מה שמרפה את האומץ של הבוקר ומקשה על התכנון כי כשהכול טוב גם צריך לזרום ולזרום זו ההרגשה שאני מסתובב איתה פתאום, יותר מלזרום קצת צף.
דברים קורים ואני בקושי מנווט בין סלעים ושוניות, מרכז מאמצים שנייה בימין ואחרת בשמאל, ויש לי כול כך הרבה שזה לפעמים קצת הר.
ספירת מלאי:
ילדות מקסימות.
משפחה מתערבת אוהבת.
בת זוג משמיים.
עוד 4.5 חודשים ואני אב בשלישית, ולשתיים תצטרף אחות.
המשרדים החדשים מצוחצחים ומסויידים, הריהוט יגיע בקרוב ומיד אחריו החלקים הראשונים של המפלצת.
יש כסף, יש עבודה, יש שמחה וציפיה, דריכות והמון אחריות.
------------------------------
אז למה, למה הלחץ?
לפני 15 שנים. 4 באוקטובר 2009 בשעה 17:04
