לפני 20 שנים. יום שני, 23 בינואר 2006 בשעה 10:20
כל גבר והשריטה שלו, או יותר נכון הספורט שלו. שלי, כבר הרבה זמן, זה פוטבול אמריקאי. השנים בארה"ב היו מבחינה זו גן עדן, שידורים בשעות שפויות, ראיתי המון, טוב ראיתי קצת יותר. השנה הייתה שנת דיאטה בנושא, אלוהים כמה מעט ראיתי, בניגוד לכדורסל, כדורגל או כמעט כל ספורט אחר, את המשחק הזה משחקים כמעט רק בארה"ב, הטירוף למשחק קיים ממש רק שם. כלומר אין איפה לראות משחק של מכבי במקום, אין דרך להשביע את הצורך הזה באלימות נשלטת. הלילה נשארתי לי ער עד אחת וחצי לפני שנשברתי, ויתרתי על סוף (יותר כמו כל משחק) חצי הגמר השני ונפלתי למיטה. עכשיו אני פה, מתחבט, היום בעשר שידור חוזר, אני יכול להתאפק ולא לראות מי ניצח עד אז? אלוהים, אני שונא לדחוק סיפוקים (: עוד משחק אחד, ואז שבע חודשים בלי. גררררררררר