זה זמן צט, לילה מאוחר וענת אל מול מסך. האמת זהו זמן שינה, תל-אביב העיר ללא הפסקה חורפת לה למעט אוטובוס חורק ופיצוציה, קולות של שקט יחסי, מופרעים רק בנהמת הטוסטוסים. זהו זמן לבד, היא לבד, וזאת למרות כול מה שהיא עושה.
הנמיכה ציפיות, העלתה אותם, לבשה יותר, לבשה פחות, דרך חברות, דרך אימא, דרך גי דייט, הכלוב, הירקן השכונתי, והארס שהתחיל איתה בים, דרך העבודה, הלימודים, עם סקס בפעם הראשונה, השניה, השלישית ואפילו אחרי, וכך היא שוב בשעות שהיא צריכה לישון, לבד מול מסך של אתר שחור, מול צאט.
מול השמות הצהובים, ההודעות המתחלפות, צדה לה לאיטה שמות, המפגרים, החכמים, העבדים, האדונים, מסננת, ממיינת, וחוזרת אל החביבים אליה, מקפצת אל הבלוג, לפורום, לצאט ותוהה, האם השעמום יפוג לפני או אחרי שמצחה יפגוש בחבטה את המסך, תוהה האם כוסית לילה טוב תעזור, סיגריה שהיא לא ממש מעשנת?
פתאום שם חדש "אתיקה", מסקרן? מעניין? זה הוא או היא?
בפרופיל התמונה קופצת ראשונה, דמות גבר או אולי אישה מטושטשת שעל כתפיה מלאכי האיזון, מצד ימין מלאך שמימי, ומצד שמאל שדון אוחז קלשון, וענת העייפה גיחכה אל עצמה ואל החדר בעייפות על היומרה שבמסר.
זמן לישון החליטה לעצמה, כיבתה את המסך, שני צעדים בין המסך למיטה זה כול מה שמאפשרת לה הדירה התל-אביבית היקרה, התכרבלה לה ושכחה לה מהניק, הכלוב, כשלון מערכת היחסים הארחונה והקודמת שלה לטובת השינה והחלומות.
ענת מתעוררת לה ביקיצה הטבעית של מי שעובדת בשעות גמישות, מתמתחת לה קלות, מקלחת וקפה אחר כך כמו בכול בוקר מצאה את עצמה אל מול הפייס, הגי-מיל, האי-מייל, הגי דייט, והכלוב.
קורות החברים בפייס לא משתנות, עוד חידוד ועוד לינק מגניב, זה משחק זומה, זה נלחם בעד גלעד, ההוא מוחה על העובדה שגרין פיס מוחה על פייס, הכול כמו שאומרים האמריקאים, אותו שונה. אין חדש גם במייל, אמא מוסרת נשיקה משם, אבא לא כותב כרגיל, אח נשוי ואחות מטורללת, או שזה אחות נשואה ואח מטורלל, דיווח אפס של אמצע שבוע, גי-מייל וחברים מניב יבול של אחיות לצרה, משקאות תיאורטיים בברים אפופים והבטחה לסטוצים, האי-מייל משאיר הנחיות, דברים לעשות, לקרוא, לכתוב, שלוש שנים לתוך עבודתה בתחקירנית, היא משחררת מייל תגובה קצר אחד למי שהיא חייבת ואת השאר דוחה לקריאה למשרד.
גיי דיט מניב שוב עשרות פניות , והיא שוב חושבת לעצמה האם היא תוריד את התמונה בביקיני, או שתוסיף עוד מילה מזהירה שהיא אינה קלה להשגה, ושוב מגחכת אל עצמה אל מול ההכרזה. ועוזבת בגועל את ההיצע הנשוי והמצוי והכה בנאלי של אתר ההיכרויות לטובת חבר הסוטים שבכלוב.
לפני 13 שנים. 20 במאי 2011 בשעה 20:35
