שביעי אני חושב,
קצת איבדתי את הספירה אבל לא את הגעגועים.
פיתחתי לעצמי מנגנונים עוקפים,
למדתי ללמוד כמו שהראת,
אני מלמד קצת כמו שאתה לימדת אותי,
אני קורא כמוך כתמיד, הכול ועוד קצת,
אני חושב על פתרונות הרבה פחות משאני חושב על כשלים,
אני נושם עמוק,
אני מאמין בחוק השני,
אני מקשיב לאיש שעל המכונה,
אני שומע את המומחה, ומודה גם ללורד קלווין על קצת ענווה,
אבל הכול זה סוג של פתרון בלי המקור.
השבוע, השבוע הרבצתי במהנדס הצעיר שלי תורה, ועשיתי לו שוב תרגיל שלך,
צחקתי נורא בפנים כשעניתי לו,
התמוגגתי לא מעט אחר כך, כשהוא חזר לבד עם התשובה הנכונה,
ואז, אז היה חסר לי להרים את התטלפון ולחלוק איתך, את התרגיל והעונג,
ולשמוע ביקורת, ולהבין שבטח הייתי יכול לעשות את זה טוב יותר.
סקייפ אין לכם שם?
מתגעגע
לפני 13 שנים. 11 בספטמבר 2011 בשעה 10:20