בדרך כלל אני מאבק פה את החלומות הכחולים, משחרר לאוויר חרמנות מצטברת, אבל:
תחילת השנה העברית גדושה עד אפס מקום עבורי, מברכות לעולם, לחברי, מכרי, אוהבי, עבודה וכן הלאה או לכולם, ועד הדברים האילו שתחילת השנה מסמנת שהם פרטיים,
היא מסמנת את בואי לעולם (שוב ושוב זה המון פעמים), היא כוללת בה את זמן ההיכרות שלי עם DELIGHT, וחגיגות של שלוש שנים (הפעם) ביחד.
היא כוללת בה את המנהג הנלוז של העתונות לכתוב עשרות רשימות, חלקן אפילו מעניינות שבהן מסוכמות השנה שהייתה, השנה שתהייה, השנה ביקום מקביל וכן הלאה.
וכול אלא תמיד מותירים אותי, עם חשק עז לסכם ורשום על חמישים הדברים שאני חייב לעשות עד ... , על עשרת הסטיות שעוד לא הספקתי, על חמשת קפיצות הבאנגי, על המטלות הלא נגמרות, על המטלות שכן נגמרו,
על מה שהיה, שיהיה, שיתכן, שבטוח, וגם על צדק חברתי (אבל אני אחסוך מכם את דעתי בנושא כרגע).
והכי חשוב, בא לי לכתוב את אני שלא המצאתי עוד,
אני נותר עם תאווה בלתי נגמרת לקרוא את הפוסט של שנה הבאה, עכשיו!.
אני אולי ממציא לא רע בתחומים מסויימים, אבל מכונת זמן פועלת אין לי מושג אפילו איך לגשת כדי לבנות, ותאוותי נותרת בראשי.
ולכן אני אכתוב למגירה, ל DELIGHT, לעצמי ולבנות כמה שכאילו.
לשנה הבאה, שיהיה.
לפני 13 שנים. 2 באוקטובר 2011 בשעה 15:23
