נכנסים יד ביד אל נגיד פרץ שטיחים אקסטרה מדהימים בע"מ,
על ידה הרחוקה ממני כמו צמיד יושב לו גלגל עב כרס של DUCT TAPE כסוף ונוצץ.
המוכר האדיב ממהר ונגש אל הזוג המאושר שהוא אנחנו ואני תוהה לי בראשי האם הוא מוכן לחוויה,
"מה תרצו" הוא שואל, ואני בוחן את עיניך המהדהדות באותה השאלה, מה אנחנו עושים בחנות שטיחים כשאני ידוע כשונא שטיחים.
אני מחייך ועונה "אני זקוק לשטיח אדום כהה, נעים במיוחד, בעל יכולת ספיגה גבוהה של נוזלים, שניתן לגזור במספרים טובים, בערך בגובה הזה" אני מניח את ידי מעט מתחת לסנטרך ומביט בעיניך הממוקדות בי, רושם לתמיד בראשי את החיוך הספק מבוהל ספק משולהב.
המוכר שואל במבט מבולבל "ומה האורך הנדרש?" ונושם הוא מוסיף כמעט בלחישה, "זה שטיח אדום של חתונה או משהו דומה?"
אני עונה "אורך של כחמישה מטר, אולי פחות, משהו דומה יותר לשטיח כניסה, לניגוב רגליים" ומוסיף לבלבול, כשבנתיים הוא מוביל אותנו לירכתי החנות, לוקח אותנו אל מול ערימה של שטיחים מגולגלים אדומים.
"אתה מבין" המוכר מוסיף, "בדרך כלל שטיחי חתונה, אדומים, הם מעט פחות רחבים, רק מטר רוחב, ולא מטר שישים, אני חושש שיש לנו מעט בעיה בהתאמה".
אני מחייך אליו, מרגיע, אני מוסיף " לא נורא חשוב לי יותר המרקם והיכולת לעבוד איתו".
כשהוא ממשיך ופורס את מרכלתו אני מבלה לי בנעימים אל מול עיניו ומורה לך לבחון כל שטיח על ברכייך, ולדווח לי את ההרגשה בדיוק, כמה הוא רך, איך הוא מרגיש, ואז מוסיף ומורה לך לשפשף את ידך במרץ ולדווח על האפשרות של כוויות שטיח.
לפני 12 שנים. 22 בנובמבר 2011 בשעה 17:52