REBIRTH OF BENT

סכינים,

עומד מולה, מגלגל את הסכין החביבה עלי בין האצבעות, בלהב כמובן.
כמו מתופף אמן, מסובב את הסכין סביב סביב.

היא מולי.

יושבת קשורה.

.......

את החבל הקצר הראשון ניצלתי לשזור בשיערה הארוך, צמה מרובעת שחלקה האחד החבל, ליפוף וידית אחיזת הראש מוכנה.

כששחקתי בשיערה היא הייתה לבושה עדיין, לא מוכנה, הבטחתי לה משהו אחר היום והיא התעקשה שהיא לא רוצה לדעת מה.

אספתי את שיערה בידי האחת, מעביר את ידי השנייה דרך שיערה, אוסף, מלטף, מעסה, כשכל שיערה בידי מחזיק ועוצר, מרגיש אותה נרגעת, בעדינות מושך את ראשה לאחור, חושף צוואר.

נשיקה עדינה בכתפה, מעל החולצה, נשיקה שנייה לצווארה.

מכיסי האחורי משכתי את החבל, משיכה בשיניים וניעור והחבל פרוס, אחוז במרכזו בין שתי אצבעותיי.

מושיט את החבל מעבר לכתפה, מול עיניה. מניח אותו על כתפה. עוצר לשנייה.
מושך אותו לאט לאט , החבל מתחכך בחיבור הכתף לצווארה. היא עוצרת את נשימתה, נושפת לאט, רוגעת.

שוזר. מלפף. אוחז במרכז הלולאה, לאט מסובב את ראשה על ידי משיכה בלולאה.

עוזב.

צעד לאחור.

היא נמתחת, כמו קפיץ, מחכה.

מחכה, עד שהיא מסובבת את ראשה אלי, בעיניה שאלה, "עיניים קדימה" אני אומר.

ראש מסתובב.

מחכה.

מתקרב.

מוחא כף מאחוריה.

קפיצה.

אוחז בשיער, יד על הכתף, מרגיע.

מתרחק שוב.

אל התיק, שני חבלים בינוניים, אחד ארוך.

את הבינוניים דוחף לכיסי המכנס האחוריים, את הארוך פורם.

נעמד מולה.

פנים פסיביות, אבל העיניים רצות, סוקרות אותי, את גופי. מחפשות איום או מתנה?

מחייך. היא מחייכת בחזרה חיוך קמוץ, מתרגש.

שולח יד מעבר לראשה, אוחז בלולאת השיער והחבל. מושך אותה אלי קרוב, מטה את ראשה לנשיקה.

מרפרף בשפתי על שפתיה, נוגע לא נוגע, הבטחה של נשיקה סוערת, פעימות הדופק הולמות באוזני, נשימה קצרה ואנחה נפלטת מפיה. מושך את הראש, מרחיק, יד על הכתף, לוחץ ומסובב אותה כך שהיא עומדת וגבה אלי.

נועץ את מרכז החבל בכיסי, שולח יד מרים את חולצתה , היא מרימה ידיים עוזרת, חולצה ביד, משחרר חזייה, אוסף את החזייה אל ידי, מכדרר את החולצה והכדור, לוקח צעד לאחור, מחכה שנייה וזורק את הבגדים מעל ראשה אל הספה שמולנו. קפיצה קטנה.

עומד ומחכה, החדר מחומם ונעים אבל עורה מסתמר. מתקרב שוב, מנשק את כתפיה, נשיקות קטנות.

מתרחק קצת ונושף על גבה, מבסיס הצוואר אל עכוזה לאורך חוט השדרה.

מתקרב מצמיד לשון ועולה את כול הדרך חזרה, מלקק / מנשק / מרטיב, ושוב נושף על גבה הלח לאורך סימני התשוקה שהשארתי, ממעלה למטה. עכשיו כול עורה סמור, נשימתה קצרה.

מחבק אלי, נותן לחום גופי לעבור אליה.

משפשף את ידיה, מלטף את בטנה, מחבק.

מושך את החבל מהכיס, מוצא את מרכזו, החבל מפותל בין רגלי, מעביר את ידי האוחזת בחבל מתחת לידה, מעביר את החבל מעבר לכתפה, החבל נע על שדה הימיני, מושך את אורכו, לאט נותן לה להתרגל למגע החבל.

לולאה ביד, חוזר על התנועה חבל מתחת לידה השנייה, על כתף ואלי בחזרה, חבל מלטף.

מוליך את החבל מולה כולו, מחבק ועוטף אותה בידי, מחזיק שנייה ואז מתחיל לקשור, שתי כריכות מעל שדיה, עולה, מעבר לצוואר, חוזר שוזר, ושתי כריכות מתחת לשדיה, מושך ומהדק את הכריכות, החבל מרים את שדיה, מתהדק סביב בית החזה, יוצר חזית חבל מפוארת, מרימה ולוחצת.

לא מתאפק, חופן לרגע את שדיה בידי, נותן לחומי לעבור עליה ומבין שאני בוער מחום ותשוקה.

עוצר לרגע.

צעד לאחור.

מוריד חולצה בשקט, משליך אחורה.

מתקרב ומחבק שוב, גוף לגוף, אש בוערת.

שתי לולאות נוספות מלפף ומאבטח סביב בטנה.

עוצר במרכז, החבל משתלשל בין רגליה.

צועד לאחור. "זמן להוריד מכנסיים מותק" אני אומר.

נהנה מהמראה שלך מתפתלת, מורידה את המכנסיים כול כך מודעת אלי, מאחור, מסתכל.

נהנה מהמראה הנחשף, כשהמכנס מגיע לחצי העכוז, והראש כמעט מסתובב, והמצב מחלחל אל תודעתה, התנועות מפסיקות להיות חדות, הופכות מפתות, מתריסות, צועקות – אני אראה לו, אני אשגע אותו, מנסה לתפוס שליטה בתזמון עם לא במצב.

בסוף הנצח הקטן המכנס לרגליה, בועטת, מרחיקה את המכנס ממנה ושולחת יד להוריד את התחתונים .

"עצרי", עכשיו הראש כן מסתובב, מחפשת עיניים, הבנה, למה.

"התחתונים נשארים, תעמדי ישר".

מושכת בכתפיים, עומדת, ידיים לצד, שנייה או דקה עוברת והידיים עולות מחבקות, מכסות שדיים שאינני רואה, עוד רגע והן משתחררות שוב לצד.

מתקרב, מתכופף שולח אל אחורי הברך, מדגדג.

קופצת, צרחה קטנה משתחררת, צחוק, "תעמדי ישר, רגליים מפוסקות" אני פוקד מחוייך, והיא עונה "כן המפקד".

(נרשם, המפקד, המממם).

כורע על ברכי מאחוריה, שולח שתי ידיים בין רגליה, נוגע לא נוגע בירכיה, מכופף את ידי אלי, שם את ציפורני על בטן לבנה מתחת לחבל, ראשי כמעט נוגע בעכוז המכוסה, מריח את השפעת המשחק המצטבר עליה, מושך כמעט שורט כלפי מטה והצידה, עד ברכייך.

נשימה נעצרת, מרים את היד ושם את אצבעותיי שוב על הבטן באותו המקום, בולעת אוויר, עוצרת אותו בתוכך מחכה לשריטה הבאה, עוזב בעדינות, שולח יד ותופס את החבל.

מושך אותו אחורה בין רגלייך, מעביר אותו מעל כתפי כדי שלא יפריע, תופס אותו שוב, מותח, מפעיל לחץ ראשון בין רגלייך. "תגידי לי מתי האצבע שלי מעל הדגדגן, אהבה" אומר. מותח את החבל שוב, חזק ואוחז אותו בין שיניי, מעביר יד בין רגליך למוצא החבל, הקשר שמתחת לטבור, משעין אגודל בחוזקה על החבל, ויורד לוחץ על החבל מתקרב, עוד ועוד במהירות קבועה.


את לא נושמת, "כאן" את נובחת כשאני מגיע.

משחרר בפה מלא חבל, "תני לי יד" מושיטה יד בין רגליך, אוחז, מושך אלי, מכריח אותה להתכופף אלי, התחתון נמתח על עכוז גאה, שורש כף ידה נלחץ על ידי, מעל החבל, משחרר את החבל מפי, מרטיב אגודל ומזיז את החבל. מחליף אותו באגודלך, "תלחצי על הדגדגן" אוחז את החבל, מציב קשר ראשון מעל האצבע, משווה, מתקן קצת מיקום כך שהקשר ייפול כסנטימטר מעל אצבעך. קשר שני, סנטימטר וחצי מתחת לאצבע. הקשרים גדולים בולטים לכיוון הגוף.

מותח שוב, בודק מיקום ומתרומם. החבל מפלח את ישבנך. מביט אל הקשר מסביב לבטנך, לולאה, קשר שטוח על הגב. מאבטח את החבל שחוצה את שפתותיך במקומו. שארית החבל כשני מטר משתלשל לו כזנב מאחורייך. חתולית, נמרית, מקסימה ומשגעת.

"ידיים למעלה". צועד אחורה, מחכה, מתבונן בך. ידייך מצביעות לתקרה, גופך המקסים הלבן בתחילתו ,מציג מולי את מימושו של רעיון. מדמיין לעצמי את ההמשך, בודק בדמיוני את הקשירה הקיימת מול התכנון המקורי. מרוצה.

חוזר אליך, אוחז בזנב החבל, מושך ומעביר אותו דרך לולאת השיער והחבל, מבצע עין אחרי המעבר. חוזר אל בסיס הקשר בגב מאבטח שוב, שארית החבל כמטר. יופי.

מסתובב אל התיק ומוציא שלושה סכינים. הסכין החביב עלי, ושני סכיני הטלה קטנים.

צועד מסביב לאט, מושך כסא ומציב אותו מולה. מניח את הסכינים על הכסא, נעמד מאחוריו נשען עליו מסתכל עליך. עינייך מהופנטות צמודות לסכינים שעל מושב הכסא. מתרוממות אחרי זמן מה, מסתכלות עלי, שואלות, מתחננות , מבקשות הסבר, מחכות לידיעה, שואלות מה צופן לך מוחי.

מושך מכיס אחורי את אחד החבלים, מולך, פורם אותו לאט, משחק בו. עינייך מקפצות, עוברות מידיים נעות לחבל, לכסא ועליו הסכינים חוזרות אל עיניי. כשהחבל פרום אני מניח אותו סביב צווארי, מתכופף, אוחז בסכיני ההטלה, "תני לי ידיים" מושיטה, "כפות ידיים פתוחות כלפי מעלה", מניח את הסכינים בידך, קופץ את אגרופך סביבם, מכוון את כרית האגודל אל מול חוד כל סכין, אוחז את ידך בידי, מהדק את האחיזה. "תחזיקי חזק".

צועד סביבך. מחבק, ידיי מלטפות אותך מבסיס הבטן עולה מלטף אל קצה היד, שם מניח את ידי מתחת לידיך, מהדק את ידיך סביב הסכינים, מניח את אגודלי על שלך, לוחץ, חוד הסכין ננעץ, דוקר את אגודלייך, את בולעת אוויר, ברך קופצת, בולעת כאב, בולעת תחושה.

מחזיק.

מהדק קצת יותר.

ושוב מגביר את הלחץ.
מחזיק, ואת דוחפת את גופך מולי, שואבת חום, כוח. מחזיק גם כשאת מניחה את ראשך לאחור על כתפי ורוקעת ברגלך, עד שאנקה של כאב משתחררת מפיך.
משחרר.
מסיט עם אגודלי את אגודליך, מרים את ידייך אלי. מציג לך ולי את הגומה המתמלאת באגודליך.

מחכה, מתבונן, נעים לי, ראשך מונח על כתפי לחי ללחי, מסתכלים מהופנטים בדם השב לאצבע, בשקערורית נעלמת.

"שוב, לבד" אני אומר. ראש קופץ "מה?" משתחרר מפיך. אני מרים את אגודליך, מציב אותם מול הסכין, "שוב, לבד" חוזר. בולעת אוויר, מניחה ראש בחזרה על כתפי, לוחצת את אצבעותיך אל מול חוד הסכין.

זמן עובר.

ראש רועד מול כתפי, לוחצת על הסכינים בעוצמה, אולי יותר ממה שאני הייתי לוחץ. עוד, הידיים שנשענות על ידי מתחילות לרעוד.

"די" אני לוחש, מנשק תנוך אוזן, אוסף אותו אל פי, מסלק אגודלים מסכין, מציב את אגודלי אל מול אגודלייך, מעסה כרית אצבע לכרית.

"זמן בחירה" אני לוחש, "בקשת סשן, ללא מילת בטחון, אני נגד, את יודעת, לכן היום אני מתכנן למתוח, זו ההזדמנות והאחרונה שלך, רוצה מילת בטחון?".
גוף נאסף כמו קפיץ, בזמן דיבורי, אבל כשאני מסיים, את מניחה את ראשך בחוזקה על כתפי "בלי" את לוחשת.

"טוב" אני אומר, מוריד ידיים, מושך את שלך למטה לצידי הגוף.

אל הכסא, עומד מאחוריו מולך, בולע אותך בעיניי, "תתקרבי" צועדת אלי, ברכיים נוגעות בכסא. "תפתחי פה". פוערת, מתכופף אוחז את הסכין הגדולה , שם אותה בפיך , צד משונן אחד לוחץ את חיבורי שפתייך בצד אחד, להב אחורי מול צד שני. "תנשכי את הלהב".

צועד לאחור.

לוחמת קומנדו עירומה כמעט, סכין בפה, שניים בידיים, חמושה וחסרת אונים.
"על הכסא, רגליים מופרדות ככול האפשר" פוקד.

ואת מניחה רגל, עולה.

מולי תחתוניך, ואותם חוצה חבל מתוח, מפסק ולוחץ, תחתונים לחים.

מציב את אפי קרוב אליך, שואף את ריחך לתוכי.

"שבי על הברכיים, מותק" מבקש.

מנסה לרדת מהכסא ואני עוצר ביד, "על הכסא" מסביר, מחכה, כסא קטן ואת זזה לאט, הסכינים בידיך מפריעים לך לאחוז, מסתדרת. מציב יד על גבך, דוחף את חזך, משעין אותו אל מסעד הכסא, כך שרגליך יתרוממו מעט.

מושך חבל ראשון, כורך סביב ירך, קושר ומאבטח, חבל שני על ירך שנייה,
מושך אותך כך שמלוא משקלך נע לאחור ואת כורעת. מאבטח קרסוליים לירכיים בהצלבה. מחבר את שני החבלים, יוצר מעין אזיקי קרסוליים.

אל התיק ואל שארית ההכנות, מרים את התיק ומציב אותו על הספה שמולך, מוציא מהתיק, גליל ניילון גדול, פורס אותו כך שהוא מכסה את צידה האחד של הספה, מעבר למשענת הצד הרחבה ומגיע עד אמצעה, את מסתכלת עלי במבט מוזר, שואל. אומר "זה בשביל לא להרוס את הספה, כתמי דם את יודעת" מסובב את הראש, מחייך.

מעל הניילון, מציב קיט עזרה ראשונה, מהדק אותו לגב הכורסא, את הצלב האדום הקטן אני מקפיד להניח מול עינייך, הנשימה שאת משחררת שורקת מעל להב הסכין.

מוציא בקבוק שמן למס'ז, בקבוק KY, ויברטור אנאלי, ויברטור אימתני שמתחבר לחשמל ישירות, ויברטור דמוי זין קטן, רוקט פוקט, שקית אטבי כביסה. מניח את כולם על משענת הכורסא, ברווזים במטווח עינייך.

מניח את התיק על הרצפה, התיק מצמיד את הניילון לספה.

חוזר אליך.

יד אחת מתחת לברכייך, יד אחת תומכת בגבך, מרים אותך בידי, את מוציאה אוויר כאילו בכדי להקל עלי, מגולגלת לכדור בידי, מניחה את ראשך על כתפי ואני מקרב את פי לאוזנך ולוחש "את חבילת מתנה, עטופה לטעמי", את משחררת
נחירת צחוק מעבר לסכין שבפיך.

מניח אותך על הספה, את עכוזך משעין על משענת הספה, מורם, ראשך על מרכז הספה. בודק את גבך, הוא מורם מדי, מושך כרית מראש הספה, דוחף אותה מתחת לניילון וגבך, בודק שוב. מרוצה.

קם, מושך את הכסא ומתיישב לראש הספה, בין רגליך, התנוחה מכריחה את ברכיך להיפרד, כך שאני רואה את חצי החיוך שעל פניך, מזהה את המבט הזגוגי מעט המרמז על כך שאת על סף הספייס.

מתכופף, מניח שתי ידיים על אחורי ירכייך, מניח את אפי על מרכז החבל בין אותם קשרים התוחמים את דגדגנך, לוחץ ומרפה. מסיט את הראש, מנשק, נושך ירכיים רועדות.

עונג, דקות של עונג, מעביר במגע וליטוף, מרגיע, מביא אותך לכמיהה, מביא אותך אל הסף.

עוצר.

בקבוק שמן, סך את האזור, מלטף, מעסה, מספיג שמן אל עורך. מלטף.
עינייך נעצמות, שטה על מגעי.

עוצר את ידי מעל עכוזך, מרים וחובט, מכה כפולה חזקה, שטוחה, קופצת ואני משאיר את ידי לוחצות.

מרים את הידיים ומתבונן בטביעות האדומות.

מרים מבט אליה, מסתכלת עלי, הפתעה, כאב, זעם? מתחלפים בעיניה.
נושמת.

שולח יד ואסף את הויברטורים.

אומר "את הסכינים" ושולח יד ממתינה קדימה, שולחת יד אלי מושיטה סכין ראשונה, כשאני לוקח את שולחת יד כדי להוציא את הסכין בין שינייך. "עצרי, הסכין בפה נשארת, תני לי את היד", מושיטה יד ריקה, שם בה ויברטור, מחליף ויברטור שני בסכין.

קם, מאפשר לך למתוח מעט את רגליך הקשורות, לזוז, לשנות תנוחה מעט.
מתקרב אליך.

רוכן על ברכי שם את שפתי ליד אוזנך.

מנשק.

שואל "הסכין בפה, חדה? " מהנהנת, "את יודעת שהצד שבפה זה הצד הפחות חד, נכון?" , שוב מהנהנת לכן. אומר "יופי, אז תדעי להיזהר" שולח יד, אוחז בסכין שבפה,פוקד "לפתוח את הפה", מרים את הסכין אלי, נותן לך כמה שניות, למתוח את הפה, לשחרר שרירים.

הופך את הסכין, להב מושחז מופנה אליה, שם אותה בפיה, "תנשכי" פוקד.
סכינים בידיים, חוזר ומתיישב מול הירכיים הזוהרות, מול סימני ידיי, שם סכין קטנה אחת בין השיניים, מתבונן בה, מחליף חיוך בין סכינים, מניח יד על איבר מינה מעל החבל.

משחררת נשימה. ואני נועץ את אצבעי בין הקשרים התוחמים את מרכז התענוג, מפריד את החבלים. לוחץ.

הופך סכין ביד, חוד קדימה.

מרים את הסכין שתראה.

מציב את הסכין מעל הדגדגן, חוד על התחתונים, משחרר את האצבע, נותן לחבלים המקבילים להמתח, לאחוז בסכין.

מניח יד על אחורי הסכין.

מוסיף משקל, עד שעל פניך אני רואה הפתעה, מתחלפת לבהלה, מתחלפת למצב טיסה.

מוריד את הלחץ.

מושך סכין מהפה אל יד ימין.

מציב את יד שמאל על ירך, משווה את סימן היד האדום, טווה קווי יד.

מציב את חוד הסכין ליד סימן האגודל.

שורט.

שורט על ירך את סימן ידי.

מתאר את מתווה כול אצבע, עולה יורד, מוסיף את שורש כף היד, הופך את ידי, מתבונן בה, מוסיף את קווי המתאר, קו החיים וקו הכאב.

מתבונן בך, לא נעה, ולא בגלל הקשירה, אלא בגלל סף ההכרה, טיסה.

רגל שניה.

מצייר לי לאיטי יד נוספת, מחייך, חושב על דאלי והשעונים הנוזלים, מתבונן בירך ובשרבוט היד המתהווה, השריטה הנוזלת.

מסיים.

מביט בסימני המתאר מעל סימני החבטה.

מתכופף עליך, מלקק לאט את כול שריטה, אוסף אל פי רמז של טעם, מתוק, מלוח, ברזלי, דם, זיעה ואישה.

מניח את ידי מעל השריטות, משעין את רוב משקל גופי על הסימנים, הסכין בין החבלים משתחררת ונופלת.

מרים ידיים.

חובט שוב, על הסימנים.

מעיר אותך.

המבט בעינייך זגוגי אבל את רואה אותי שוב, מושיט לך סכין, אומר "ויברטור בבקשה", מחליף סכין ראשונה, מושיט סכין שניה ומחליף שוב.

דוחף יד מתחת לתחתונים, מתחת לחבל, מסיט את הכל הצידה, חושף אותך לעיניים לראשונה הערב.

מניח לשון לצד שפתיים, מלקק, עולה לדגדגן, מנשק, אוסף בין שפתיים, לוחץ מרפה. דגדגן בולט.

מחדיר ויברטור וגינלי לאט.

יד לKY, אצבע, ליטוף, מגע, וממלא אותך בויברטור האנאלי.

מתבוננן בך.

מסתכלת עלי.

מסובב את שני הויברטורים, מפעיל.

נשען לאחור.

מניח ידיים על שריטות ומרגיש את זמזום הויברטורים דרך רגלייך.

את עוצמת עיניים.

יוצאת למסע שייט נוסף.

גופך נע, מתפתל כנגד התענוג.

מחכה עד שאת כמעט שם, מרים ידיים וחובט, אותו מקום, מסמן שוב איזור.

עיניים נפתחות, קללות ונאצות מתחלפות למשהו לא ברור, כשמניח אצבעות על בסיסי הויברטורים הבולטים ושולף אותם החוצה לאט.

אכזבה. כמיהה.

מושיט ויברטורים, מחליף בסכינים.

עוצמת עיניים.

מחכה.

להב אחד בפה, דוחף יד מתחת לתחתון, באצבע דוחף את התחתון רחוק ככול האפשר בין הקשרים התוחמים את הדגדגן, תופס ביד שנייה את הבד המציץ, מושך, עד שהתחתון הופך לחוטיני, סכין ביד, מעביר את הסכין חוד כלפי חוץ בין החבלים. משעין את בסיס הסכין אל מול גופה, התחתון מתוח, זקפה מחודדת על גופך.

מציב סכין שניה מול עכוז לבנבן.

מלטף את העכוז עם להב שלם, עובר סביב סביב, מצד לצד, מרגיע.

עוצר.

מתחת לקו הראיה שלך, אוחז את הסכין בין אגודל ואצבע, משאיר שניים שלושה מילימטר להב חשופים.

מחכה שהמודעות שלך תחזור אלי.

עיניים נפתחות, מביטות.

דוקר, חזק, במרכז העכוז.

קופצת.

דרך התחתון בוקע הסכין בקול קריעה, מעבר לסכין בוקעת יבבה. אל מול עינייך מפצל את פניי חיוך, רשע.

מושך את הסכין מהחבלים האוחזים אותו, מאתר את הקרע שבתחתון משרבב אצבעות דרכו, משיכה קצרה, והתחתונים שסועים, בחזית הקרע מגיע לגומי, מאחור הקרע נעלם מתחת לחבל עמוק בין ירחים לבנים.

מושך את התחתון לצדדים, מסתכל, חור פעור נוצר מסביב לקשרים. שיער שובב מקפץ, לח.

סכין בכל יד, מציב חוד מכל צד בחיבור הירכיים, שורט, משרטט, מצייר, קווים יוצאים ממרכז החיות הבוער שלך אל רגלייך, אל מתאר הידיים החרוט על ירכייך, אל שיפולי הגב.

רגלייך מתחילות לרעוד.

עוצר.

בודק, חום וצבע.

שואל "הכל בסדר?" מהנהנת חסרת נשימה.

מושיט לך סכין, מקבל צעצוע ראשון, מחליף סכין שניה בצעצוע.

מלטף ירכיים שרוטות, נקודות של דם בצעצועים.

משליך אותם אל צד הספה.

אכזבה בעינייך.

קם מתקרב אליך. רוכן מעלייך, שם את הלשון קרוב לאוזן.

אוחז בסכין.

"פה גדול" מושך את הסכין אלי.

מסתכל בפה הפעור, ליתר בטחון שלא חתכת את הלשון.

"זוכרת את ההרגשה של הסכין בפה?" שואל, מהנהנת, אומר "אני רוצה שתזכרי אותה, כי הסכין עדיין שם, ואסור לך לפצות פה" .

מרים אותה בזרועותיי, מושיב.

מחבק.

מתרומם.

עומד מולה, מגלגל את הסכין החביבה עלי בין האצבעות, בלהב כמובן.
כמו מתופף אמן, מסובב את הסכין סביב סביב.

היא מולי.

יושבת קשורה.

"את יודעת" אומר " למה הסכין הזו, זו הסכין החביבה עלי? " מסמנת לי לא.

"כי מעולם לא הקזתי איתה דם, סכין בתולה" מחייך.

"ואת יודעת למה זה חשוב, שתדעי? " , שוב מסמנת ללא.

"עוד מעט אני אספר לך." אני אומר וחיוך על שפתי.

ניגש קרוב, מושך מתחתי את שארית החבל, הזנב הקצר שנותר מיותם עד רגע זה.

מעביר את החבל דרך לולאת השיער שממתינה זמן כה רב.

מרים את ראשה, ומותח, מקבע. ראשה עכשיו מקובע לאחור.

נושך את הסכין בין שיניי.

מרים אותה ומניח שוב על צד הספה, עכוז בולט מעבר לקצה.

מתיישב אל מולה.

מניח את הסכין על בטנה, מחייך ואומר "חשוב שתדעי כי היום, אני הולך להחדיר את הסכין הזו לתוכך."

גופה קופא.

נשימה עצורה.

משתחררת ביבבה.

משקיע את ראשי בתוכה, מלטף, מלקק, מענג, גופה משתחרר לאט, ולאט לאט בונה מחדש, ידיים מסיטות את החבל, מביא אותה קרוב קרוב אל הקצה.

עוצר.

מושך את הסכין אלי מהידית , נותן ללהב להיגרר על בטנה, על רגלה.

סכין באוויר, מתבונן בה, גופה קפוא, כול מאמצי לריק, בגלל הקשירה איני יכול לראות את עיניה.

מניח את הסכין לצידי על הרצפה, מתיק שולף את הצעצוע האחרון להערב, ההפתעה שהיא לא תראה ולא תדע עליה לעולם.

סכין למריחת חמאה. חסרת חוד, קהה. אבל בגודל כמעט זהה.

מציב אותה בין החבלים אל מול נרתיקה.

מפריד את שפתותיה ביד אחת, ודוחף, לאט, לאט, עד שידית הסכין נעצרת בחבל.

אומר "ועכשיו, מתוקה שלי, תגמרי בשבילי".

סוף