מקלחון מחומש, מטר וחצי על מטר וחצי, שני ראשים למים, מקום לכסא, ידיות אחיזה חזקות.
יחד במקלחת, אצבע פה אצבע שם,
גניחות מבוקרות,
אחת אפס לי,
הבטחה לעוד.
תענוג.
ובכול זאת כמה שהייתי רוצה שהמקלחון הנהדר הזה יהיה אצלנו בבית ולא אצל אמא שלך מותק 😄
-----------------------
עסוק ובכל על עסוק , תקראו כדאי:
http://opinionator.blogs.nytimes.com/2012/06/30/the-busy-trap/?pagewanted=all
----------------------
יש נקודה מסויימת שלא הכרתי אף פעם שאותה אני חווה בעבודה,
אנחנו קרובים לנקודה של הצלחה, ובדיוק כפי שאנו קרובים, אנו רחוקים מרחק מימון מהותי ממנה,
בכול יום שעובר המרחק קטן מצד אחד והצורך בשני גדל.
לראשונה בחיי אני מוצא את עצמי משותק כמעט מפחד, שהעבודה תרד לטימיון.
זה כבר לא עניין של בעיה לפתור, בזה אני טוב,
יש כאן פער מהותי שאין לי כול שליטה עליו ואין לי יכולת להשפיע עליו,
יש כאן צורך בעוד אנשים שיעשו צעד,
ההרפתקאה הזו מעבירה אותי רכבת הרים רגשית,
אני לא זמין לכתוב, אני לא זמין לחברים, אני לא זמין להיות סוטה חמוד, אפילו הילדות והתענוגית שאיתי מקבלות הרבה פחות יחס ממה שמגיע להן, ממה שאני אוהב ורגיל לתת, במקום כול אילו אני מרוכז בדבר אחד, לדאוג.
זה לופ אין סופי עם הגבר, הדאגה, חוסר האונים.
אבל פעם בכמה ימים אני חושב על עוד פסיק, צועד עוד צעד, עובר פינה, משלים נקודה, מצמצם בפער ומגדיל את האפקט.
אני זקוק לחופש, מנותק, שבועיים ללא מחשב.
ללא חשמל .
ובקרוב זה יגיע.
לפני 11 שנים. 21 ביולי 2012 בשעה 9:41