לכול שבת יש מוצאי שבת, או במקרה הזה יום שני, אחרי חגיגות בת המצווה הממושכות שלחתי היום את הג'וק והפשפש לבית הספר, אחת בת מצווה, אחת הלומת בוקר, באוטו היו הקטנות, הפרעוש והחרגול והן יחד איתי בהו בהן נעלמות עד יום רביעי.
אחרי כול השמח, אחרי הלילה הזה ששלוש מהן הצטנפו ביחד למיטה וחצי אחת אחרי אמבטיה משותפת, שהצחוקים מהם חדרו ועברו את ענני הקול שמיצר משחק פוטבול משובח במיוחד.
אחרי משפחה ומתנות וחיבוקים ואהבה, ותמונות ושוויץ אין סופי ביופי של כולן, ובאופי, ובכלל.
אחרי מסיבת כיתה מהממת, והכתרה לא רשמית למלכת המסלול.
אחרי 4 ימים של וואו, בהיתי בהן הולכות, קללתי בלב, וישר התגעגעתי.
לכול היי יש סוף.
-------------------------
הדיונים האין סופיים על המותר והאסור, על קליקות כאן בכלוב, על מי אמר למי כמה ולמה, שהפעם ניצלתי מהם עקב חסד סוף השבוע הנפלא שעבר מותירים בי שוב מסקנה אחת ברורה.
מדיניות העמימות כושלת כאן בכלוב.
כשאין חוקים, לא יכול להיות שחטאת ללא ידע, מצד שני, יש ציפיות.
כשכתבי לכובי תודה, על המקום, עשר שנים ובית, לא חשבתי שיש מקום לביקורת.
אבל יש, הרבה ביקורת.
והאמת שכמעט נמאס ממנה גם
-------------------------
היה לי מה להגיד על כלום אבל הוא נעלם ממוחי, גם זה כלום
------------------------
מי יודע איך מפתחים שעשעון טלויזיה?