ארבע שנים, חמישה חודשים וקצת

לפני 11 שנים. 10 במרץ 2013 בשעה 8:12

היה רגע כזה בסוף השבוע הזה שבו בין העובדה שהרגשתי כול כך חרא פיזית, לבין העובדה שכולכן הייתם שם, היה לי ברור שאושר מצוי בשניות כאילו.

סתם רוגע על הספה, כשאת ליד, והגמדות גם, ונעים עד אין סוף.

והאמת שתכננתי לפצוח את סוף השבוע בפוסט הזה, והנה אני כותב אתו באיחור כרגיל, ובכול זאת, הגיע הזמן להגיד שוב, איזה כיף לי :)

ולהנות מהיחד הזה שיצרנו, הקן והחיבוק, השותפות והקבלה, הפרדסים, הקונדומים הקטנות, התגלית של הגבולות ההדדיים, הצעדים שיש להם זמן.

על הכול תודה.

כי למרות כול הראיות, זה לא ברור לי מאליו, וכן אני מאוד אוהב.