בשני בבוקר, יצא הסנטר החביב של הוושינגטון גייסון קולינס מהארון, יצא עם לא מעט עשן וזיקוקים על הדף הראשון של הספורט אילוסטרייטד:
http://sports.yahoo.com/blogs/nba-ball-dont-lie/jason-collins-announces-gay-altering-landscape-sports-154043515.html
http://en.wikipedia.org/wiki/Jason_Collins
חשבתי שכדי לקרוא גם חלק מהתגובות שהציפו את הרשת:
זה נשמע אולי תמים, אבל האיש הוא הספורטאי המקצועי הראשון בכול אחת מארבעת הליגות הגדולות, פוטבול, בייסבול, כדורסל והוקי שיוצא מהארון כשהוא עדיין שחקן פעיל.
אותי זה מדהים, ומרגש אותי התמיכה הבולטת מעוד אנשים, ולא פחות חשוב, הסדק בסכר הבורות נפרץ.
----------------------
עמנואל רוזן והנורמה של יחסי כוח בעולם היום.
מחשבות ללא שיפוט, לא הייתי שם, איני עד ואיני מקבל התנהגות של בעל שררה בנושא בקלות, או מאשר אותה בכול צורה.
לפעמים כשהאיש ממול הוא סתם מגעיל, קל להגיד לא, לפעמים כשהאיש מטריד בחוסר כול טאקט קל להגיד לא.
אבל איפה עובר הקו בין ההוא שמזיין בגלל שהוא נחמד, חכם ונראה טוב, שלשמחתו יש לו תפקיד בעל השפעה שמזמן לו מפגש עם ים של נערות צעירות ונאות שנענות לחיזוריו השרמנטיים (לפחות אצלו בראש).
הקו עובר בלא ברור.
אין חוק שיציל את פתיי העולם, יחסי כוח נוצרים בכול מקום, לצערי אני לא מאמין שיש הרבה מנכ"לים של חברה ציבורית שלא זיין מהצד, חלקם יותר ממעידה. כנ"ל לא מעט חברי כנסת, או רופאים בכירים, פקידי ממשל, אנשי הצבא, ולמעשה בכול תחום שיוצר מאזן של כוח שכזה.
מטריד אותי הקו האפור שבו ההטרדה מתחילה והלא נבלע.
וכמהנדס אני מנסה לשים פה קו או חוק או משהו.
מתי חוסר טעם וטאקט הופך הטרדה? כשהוא חוזר על עצמו, וכשמיידעים את האיש שהוא מגזים. או כשאומרים לו לא.
מתי עודף עניין או מחמאות הופך ליותר ממה שמקובל?
מתי קפה בפינה ללא מגע, הופך לסיוט עבור צד אחד?
די בקלות מסתבר, וחבל.
--------------------------------
אולי אחד הבלוגים הטובים שראיתי, אי פעם, מרכז מידע על ספנקינג ומתחבא לו ויזואלית בטמבלר:
http://arkhamsmaddness.tumblr.com/
פנינים משם וסליחה על האורך :)
ואחרון חביב:
שיהיה לכם המשך יום מעולה במיוחד.
