בסיום ארוחת הערב אני נמתח לאחור ומתבונן בך שקוע בהא ודא.
"תעלי על השולחן" אני אומר לך על פני החיוך הזדוני.
את מביטה בי, מתרוממת ומתיישבת על קצה השולחן, רגליך פונות אלי ובפניך תהייה.
"חשבתי לשחק עם רימון בעקבות הסרטון הזה ששלחת לי היום."
(שירות לקוראים 😄
)
החיוך שמרוח לך על הפנים, גורם לי כמעט לפרוץ בצחוק אבל במקום אני מתקרב לנשיקה ארוכה, חופן לי ציץ בהנאה, מלטף.
כשאני מתרחק אני מבקש " לשכב על השולחן ערומה".
אני ניגש אל המקרר ומוציא לי רימון, חציל וסלק, שולף קולפן וסכין חדה, מניח את הכול על קרש החיתוך הגמיש מאיקאה.
את החבילה אני משאיר על השיש וחוזר למצוא ערומה על בטנך, ועכוזך המבהיק מופנה אלי בתחינה.
אני אומר" רגע שכחתי משהו" וחוזר למטבח כדי למצוא כף עץ ארוכה, פותח את הארון העליון ומוציא את חבל החירום למשחקים מאולתרים.
כשאני חוזר אני חובט בעכוזך " על הגב מתוקה שלי".
כשאת מתהפכת אני מראה לך את הכף ואחרי שהטת בה טוב, אני מניח את ידי על לחייך ומסמן לך לפתוח את הפה.
אני מניח את הכף לאורכו של פיך ומסמן לך לנשוך את הכף.
כשאת עושה כך אני לוקח את חתיכת החבל הקצרה מחבילת החבל וקושר את הכף כמחסום פה , מעביר את החבל מצד לצד מאחורי ראשך,ומקבע את הכף בפיך.
"לא בדיוק מה שהיה לך בראש, נכון?" אני שואל כולי חיוך, כשראשי צמוד ללחיך ואפי מדגדג את אוזנך.
את מהנהנת בשלילה, ואני מתרחק מעט.
"לשכב על הגב, ראש מעבר לקצה לכיוון הסלון (רחוק מהמטבח), ידיים אוחזות את קצה השולחן, תעשי משהו נוח עם הרגליים אני מיד חוזר".
----------------------------------------
המשך יבוא.
