ב 13 למרץ, חגגנו , אני ו DELIGHT, חמש שנים, חמישה חודשים, וחמישה ימים יחדיו.
פלוס מינוס חצי דקה לפה ולשם.
תכננתי פוסט אוהב ומשתפך, אבל תפסתי שפעת או משהו דומה והמוח שלי רק עכשיו שבועיים אחרי מתחיל להרגיש כאילו הוא יוצא מהערפל שאפף אותו.
ספרתי לה על הכוונה מה שאמור היה להיות תירוץ לאי הכתיבה, היא צחקה ואהבה את המחשבה ואני נותרתי מרגיש רע במיוחד, כי היא נהנתה ואני , אני לא כתבתי את מה שרציתי.
ואני עדיין מחפש מילים.
על אהבה וחיים משותפים,
על ילדות משובחות, כול הארבע והגידול המשותף,
על בית וחיים,
חברים וסתם סיפורים,
אולי על ההספק המשותף, על הצלחות ואתגרים?
על ההבנה, והתמיכה?
על היכולת לשחרר אותי להיות אני?
לתת לי חופש לחזור הביתה מאושר.
על היכולת לצחוק ממני ככה שאני לא אעלב, וזאת בהתחשבות באגו שלי, לא מטלה קלה.
על הכיף להתצחיק אותך,
על זה שאת חזקה יותר,
או לא.
על הדמעות שאת בוכה מכול שטות,
ועל איך שאת מאבדת עשתונות ברגעי לחץ,
ואז פתאום את בחזרה שם, הכי מתפקדת.
על התוכניות לעתיד,
על הקופת חולים,
על כול שאר הצרות הרפואיות,
על מה שאפשר לעשות במיטת בית חולים.
על הדברים שמצנזרים,
על מה שלא צריך לצנזר,
על הכול,
אני מחפש לכתוב ויוצא לי רשימת מכולת.
אבל היא רשימה טובה כי אני מחכה להמשיך לערבב את התכונות האילו עוד ועוד, ולראות את שנינו גדלים (מטאפורית בלבד).
אבל זה עדיין פוסט שכולו בלוק כתיבה אחד ארוך.
כנראה שאני צריך לכתוב לך פורנו.
