אתמול בערב אני מבקש מ DELIGHT לתת לי נשיקה, על המצח, לאשר סופית את מה שאני כבר די בטוח, זה כבר מעבר לכאב של אימון מוצלח הכואב הזה בכול הגוף, אז כן יש לי חום שהולך ועולה מאותה השניה במהירות וגורם לי להיות אני עם חום.
כלומר גוש קטטוני של מסכנות.
ואז אזעקה, בחור שאני גר בו אזעקה?
ואני עולה אל הקומה השנייה אל המיטה העליונה ונושא גמדה ישנה אל ממ"ד ומקלל.
הן לא היו אמורות לחוות את זה!
מחזיר אותן, אל המיטה ומקלל.
הגדולות בכלל אצל סבא וסבתא, בעיר הגדולה, דקותיים אחרי גם שם צופרים, אחרי שבמהלך היום היו כבר מספר אזעקות.
הן לא היו אמורות לחוות את זה!
אני יושב מקופד בתוך השמיכה, רואה גרמניה / ברזיל, רואה את כול המשחק דרך עיינים מצונפות וכואב, לא את ההפסד הברזלאי,את דור ילדי 73.
אמא שלי אמרה לי היום שהאזזעקה היום עם הילדות החזירה אותה ל 73, כשאבי לא היה שנה בבית, ולנו הם ידעו שהם מבטיחים שלא נצטרך לשרת.
מאז כבר השתחררתי משירות מילואים, ובכורתי שלי פחות מחמש שנים מגיוס, ואני מפחד כמו שטילים לא מפחידים אותי, ולא רובים מכוונים אלי, אני מפחד שהם יצטרכו לעבור את מה שדורי עבר או דורו של אבי עבר.
כי גם אני הבטחתי להן חיים טובים, בשביל זה הבאתי אותם לעולם, משוכנע ביכולתי לתת להם את כול מה שצריך לחיים טובים.
הן לא היו אמורות לחוות את זה!
עכשיו מה?
