גורמות לי במיוחד להרגיש זקן, ההתמודדות עם העבודה שצעירים בן 18 מתמודדים אם הטמטום וחוסר ההצלחה של בני דורי מכאיבה לי באופן פיזי.
זה הכשלון המשותף, שלנו ושל דור הורינו, אנחנו כבני השמונה עשרה בשטח והם כמנהיגינו. כשלנו להביא שקט ושלום.
אני תוהה, מה היו עושים אותם מנהיגים שעוד היה לי בהם אמון, מה היו עושים רבין או שרון היום?
מלחמות מעלות שאלות ללא תשובות.
--------------
הנה מגיע גם הקטע הזה שנופל בו מילואמניק חביב, בן גילי, נשוי עם ילדים, ואני מוצא את עצמי ער בלילה פתאום, מביט לצד המיטה על DELIGHT, יוצא ועושה סיבוב שמיכות לילדות. חוזר ולא נרדם.
התמונות של עזה בטמבלויזיה, מראות עיר שלא דומה בכלום לעיר שאותה הכרתי, האנשים נראים אחרת, הצפיפות זהה, אך הבנייה הגבוהה הזו לא מתאימה לחושות שאני זוכר.
אני מנסה להרדם וחולם על חאן יונס של 1990, על שאטי של 1991, על המעגנה של הדייגים, על השטויות שעשינו, על כול מה שאפשר היה לעשות אחרת.
חולם על העמדה הזו שישבתי בה עם רובה וכוונת צלפים, מחסנית פלסטיק ויריתי, ולא הרגתי, ואפילו לא פצעתי, ותוהה אולי עשיתי נכון, אולי עשיתי לא נכון, עשרה סנטימטר, מקרה אחד.
חולם על המקרה שיריתי, פגעתי ופצעתי, האם הוא שם מוביל את כוחתיו נגדינו?
חולם על כול כדור שנורה, דוד שפוצץ, זוג נעליים שנתלה, שהורד,שנשרף. חופר במעשים הקטנים הערכיים פחות ויותר, בשנאה שלובנה.
חופר, זה כבר לא חולם.
----------------
סיבוב ילדות, מתאפק ולא מעיר אחת כדי לקחת אותה איתי לחבק ללילה.
ישן בכוח.
------------
קם להודעה של עוד שני הרוגים שלנו.
בזבוז שכואב לי במרכז הבטן.
------------
הנדסה של מלחמות, וסליחה על הציניות
בעולם שלנו מטרות הלחימה המותזות אל חלל החדשות הן לעולם חסרות שחר, אין בהם אמת, כי אין דרך לכמת (מלשון כמות) אמירה כמו "שקט אזורי" או "מניעת מנהרות הטרור", "מיטוט יכולת החמאס" וכן הלאה.
מה שכן יש זה יחס הרוגים, 1 שלנו לכול 100 שלהם היה פעם יחס הגיוני, אבל היום אנחנו עומדים מול צבא די ממושמע כך שהוא יחס בלתי ניתן להשגה.
מספר אחר הוא מספר הרוגים כולל נגיד 1000 שלהם, וזה מוביל לשאלה הבלתי נמנעת, כמה הרוגים שלנו?
אז הנה תחזית מבור הייאוש, זו לא תהייה הקרבה מספקת על מזבח השקט אם לא יהרגו להם מספיק אנשים, ולא אם לא יהרגו לכוחותינו מספר מסויים של לוחמים, ואני מוכן לנחש את המספר הזה, על בסיס מבצעים דומים קודמים, רק שהוא כול כך גבוה שאני אשאיר את המחשבה כאן, כמה מתים עוד עד שיכריזו על השגת המטרות הריקות?
-----------------------
אני תוהה מה היה קורה אילו היה נוחת לפתחי צו 8.
---------------------
בוקר של קייטנות, אני נוסע לעבודה ומשאיר את המלחמה מאחור, היום יום משתלט, אני כאן באתר השחור, אני באתר השחור האחר, ציצים משכיחים מלחמה.
