תלמה ולואיז,
המקום הזה שבו החברה (האוטו) ואני ושותפי (תבחרו מי הוא מי), וסעים לנו יחדיו אל מעבר לקצהו של צוק מרשים.
פעם קודמת קרה נס מספר 354, והתרוממנו לנו לתקופה.
אבל כמו שכתוב בכול ספרי ימי הסטארט המפואר, עבר זמן ושוב אנחנו עם ידינו מונפות ושטים לנו בסלו מושן באוויר.
יום ראשון הקרוב מגיע אלינו לביקור חבל ההצלה הגדול והמשמעותי ביותר שארחנו אי פעם.
אבחת מילה, חיבור טוב ואנחנו נמריא אל החלל כמעט, ההיפך כמעט בלתי נתפס, שש שנים של עמל זו רק ההתחלה של מה שאני עומד להפסיד.
ורק כאן אני אוכל להודות שכמעט כבר לא חשוב לי התוצאה, אולי נסענו מעבר לצוק הזה יותר מדי פעמים, אולי אני מתרגל לרעיון, אולי אני מתרגש יותר לצאת לדרך חדשה, אולי קצת מהכול.
שקרן שכמוני, יהיה ממש נחמד לעבור את השבוע הקרוב בהצלחה מסחררת, ממש.
וזה הזמן להחזיק לי אצבעות, ריסים, גבות, מה שלא יעבור לכם בראש שיכול לעזור.
רק עוד כמה ימים של לחץ
