שנייה לפני שאני מסתובב לי לישון בלילה, אני מבקש ממנה, "תעירי אותי חצי שעה מוקדם יותר מחר, אני צריך להכין אותך ליום ארוך".
אני שוקע בחלומות נעימים כשהיא עדיין מנסה לעבור דרך האמירה הנון שלנטית הזו.
בבוקר אני מרגיש נשיקה מרפרת על עכוזי, ואז שומע את התריסים נפתחים להם, לפני שאני עובר מצב הכרה מהטרום יקיצה הנעים כול כך אני מרגיש אותה מקרבת את ראשה למבושי.
הנשיקה הבאה מעירה אותי תרתי משמע.
אני נהנה מכמה שניות של יחס בלתי מתפשר, לפני שאני מאלץ את עצמי לנתק אותה ממקור העונג, ונכנס לי למקלחת.
"תבחרי לעצמך בגדים נוחים, לא צמודים, את מוזמנת להכין את שאר היום בנתיים".
זמן בוקר אישי במקלחת,
היא עוד לא בחדר מכינה בגדים וארחות לזאטוטים,
אני מוציא את חבילת ההפתעה.
הבית שקט, השכמת בוקר מוקדמת היא הרגל קשה, לי ולה, אבל זהו זמן הלבד הטוב ביותר.
כשהיא שבה אני כבר לבוש, מבט של אכזבה כובש את פניה, אבל כיסוי העינים המוטל על המיטה ומחכה לה מחליף את המבט המאוכזב בנשיכת שפתיים של ציפייה.
שנייה לפני היא סוקרת את מיטתינו מחפשת רמזים, אולי היא רואה ואולי לא את שלל הטושים ופסי האיזולירבנד המונחים על המיטה.
אולי לא.
אני שולף את המפה שהכנתי מראש, את הפתקים הצרים שהדבקתי משני צידהם בסלוטייפ שקוף כדי שההודעות הנרשמות על גופה יהיה להם גיבוי, אני מכין את הטושים הבלתי חיקים לצידי, ויוצא לדרך.
אני כותב על גופה, מזייף לעצמי שירים שאני אוהב כשאני כותב מילים של אהבה, שורק הוראות לביצוע ו מזמזם לי ולה פסקול של כיתוב החלומות שלי ושלה.
חצי שעה אחרי כן כול הכתוב מכוסה לו באיזוליר בנד, כול כתוב מגובה לו בפתקה, מאמץ של שבועיים מחכה ליום של מימוש.
אני מסיר ממנה את כיסוי העינים, נותן לה להביט במראה, בגופה המכוסה פסים פסים של דבק ועל חלקם מספר.
"תתלבשי"
אני צופה בה מתלבשת, ממששת ומרגישה את כול העוטף אותה, כשהיא מוכנה, אני נושק לה ולוחש לה " את הסמס הראשון, תמצאי מעל ליבך, בשעה תשע, כשתהייה במשרד, מציאי לך זמן להציץ בו, אחר כך כבר נמשיך".
מעירים ומכינים ילדים ונפרדים ליד המכוניות.
אני תוהה האם בדמיוני ראיתי את לחיה אדומות מתמיד, או שכך הם.
-------------
סוף חלק ראשון
