היא משקפת את העולם שלי במונחים הכי ברורים, היום הייתי כבד, איטי ועייף. המים התנגדו לכול תנועה, המרחק היה עינוי.
וכמו לא מעט פעמים ומקרים מהעולם שלי צלחתי אותה שוב ושוב, מנפץ בכוח רצון את הקושי.
רק שבבריכה זה קל יותר מבחיים, בבריכה כוח הרצון שלי הוא הדבר היחיד שמפריד ביני ובין המטרה (היום היא הייתה שני קילומטר בזמן סביר, וירדתי מתחת לשעה ככה שעמדתי במטרה יפה אפילו), אבל לאורך השחייה רצים לי בראש מילים ומעשים, כאילו שנעשו וכאילו שלא , אילו שצריכות להאמר ואילו שלא.
והמילים מושכות אותי למטה, וזה רק הניסוח החוזר של המילים שמציף, כי יש דרך להגיד הכול.
ואז ההבנה שאמרתי כמעט הכול מכה בי שוב והבריכה שוב עינוי.
מחשבות, צעצועים, תמונות דברים שאני צריך לעשות כדי לנשום, מתגמדות מול הר של מטלות של דברים שאני נדרש לעשות כדי לשרוד, להלחם להוציא עוד משכורות שוב, למצוא משאבים לתכנן עוד קונספט, לבצע עוד תיקון, לרדוף אחרי עוד פקידה ממשלתית שצריכה להעביר כסף, לסיים שיפוצים, לבנות חדרים, להיות אבא הסעות, בן טוב, ואיש דואג.
ובסופו של דבר אני במקלחת, הראש מונח על הקיר, האוויר חוזר לריאות, והבריכה לא משקרת, חצי מההר שאני סוחב טבע במים, החצי השני נראה שוב בר ניהול.
כנראה שבגלל זה אני מכור לבריכה כרגע.
