בעולם שפוי, תקיפה מינית, אונס, היו עניין של שחור ולבן.
בכול עולם, אילו משהיא שהייתה איתי הייתה חושבת שתחת משחק, או תירוץ אנסתי אותה, כנראה ולא הייתי ישן טוב שוב, בטח לא הייתי שב לכלוב לצוד באותה שיטה. כן זו הבעת דעה על אדם מדובר, שרק בזכות מתלוננת מאוד מאופקת אינני יודע מה כינויו בצורה ישירה.
שנים של התבוננות הביאו אותי למסקנה אחת, החיים האלו, האצטלה של משחקי שליטה, מאפשרים משחקים וקווים אפורים שאינם תחומים באותה הצורה של הונילים בעיני, ורק בעיני מי שמוכן לנצל אותם לרעה.
לא זה לא, אין חצי לא, אין כזה דבר "לא, אבל לא אמרת את מילת הביטחון", יש את מבחן שאחרי, האחרי אומר שאן מארי חוותה תקיפה (לפחות)! מכבסת ניתוחים ופרשנויות טובה לבתי משפט, היא חיה עם סיוט וחור שחור של איכס בזכרון.
אני לא חושב ששולט מצויד ברנטגן בעיניו, יכולת לקרוא מחשבות, וביטוח נגד טעויות, אני חושב שמה שמבדיל שולט ממתיימר היא היכולת לקחת אחריות על טעות, ללמוד ממנה וליישם אותה, אני חושב ששולט לא משאיר אחריו איי חורבות, ואני לא מדבר רק על אפטר קייר של חצי שעה אחרי, אני מדבר על האחריות של שולט לאורך תקופה. אין חוק התיישנות על הנזק שנגרם לאדם, יש חוק התיישנות רק על היכולת להביא אותו לדין.
אני לא בעד משפטים של קהילה, אני לא חושב שיש לנו את היכולת לשפוט, אני לא חושב שיש לנו כוח למעט חינוך וחיבוק.
החיבוק שלי תמיד יהיה מופנה אל הקורבן, ואין דרך בעולם שזה לא תהיה אן מארי במקרה המתואר.
מחקרים מאוד מעמיקים לא הצליחו להוכיח את אחוז תלונות השווא (במיוחד כי משטרת ישראל משום מה מסרבת לשחרר נתונים אמינים), אבל, הנה משהו שאני חושב שלמדתי לאורך השנים, תקראו לזה התבוננות, או אמונה אישית, אני טוען כי רוב רובן של תלונות השווא הם חלק ממאבק שבצדו רווח לקורבן, אין תלונות שווא למטרת נקמה סתמית או קפריזית, לכן באופן שקול כשמביטים במקרה, לאן מארי אין מה להרוויח מהמקרה והפצתו, וליבי אתה שוב.
מצד שני, כמי שקורא את הבלוג שלה זמן רב, אני נותן משקל לעקביות של דבריה, זכרוני לא עומד במבחני זמן קרובים ממנו, אבל בכול זאת, ההרגשה שלי היא של סיפור קבוע, ברור ובלתי משתנה לאורך זמן.
אין עצוב מכך שקורבן במדינה מפחד להגיש תלונה, מוטיב חוזר, אבל בסופו של דבר תקיפה שכזו שקרתה בדלתיים סגורות, בזמן מערכת יחסים, תמיד נגמרת במלחמת גרסאות. כדי לנצח את המלחמה הזו, נדרש מהמתלוננת כוח נדיר, הדבר היחיד שיכול לעזור כאן, הוא הגדרת דפוס התנהגות של התוקף, משהוא מזהה כאן אחד? יש כאן עדות שנייה? שלישית? אן מארי כבר אמרה שתצטרף להגשת תלונה אם לא תהיה יחידה ולכך, לכך יש חשיבות אמתית, ראו מקרה קצב, או חלאות אחרות.
אני חשוב שחשיבות התלונה במקרי אונס היא עצומה, אני גם חושב שלצאת למלחמות בתחנות רוח, ובעיניה העצומות של גברת צדק, זו בחירה שצריכה להיעשות באופן פרטני, ולכן אני תמיד אכבד את אילו שהגישו תלונה בדיוק כמו את אילו שלא.
ההבדל הדק, והחשוב, מניעה, אדם שהוגשה נגדו תלונה על תקיפה, עומד למשפט יום יומי בסביבתו, וההגנה היחידה העומדת לו היא התנהגותו. אי הגשת תלונה, מאפשרת לאנשים להמשיך ולעשות, ובמקרה של פגיעות מיניות בכלוב, לחזור בהצלחה לתבניות עשייה מחליאות. כשאנחנו מאפשרים חוסר תלונה, אנו מאפשרים פתח לפגיעה חוזרת.
לכלובי, אנשי האתר, יושבי האתר, פוקדי המסיבות, חברי האגודות, קוני שוק הכרמל, או יושבי הכנסת, אין את המידע לשפוט, מצד שני, יש לכולנו את היכולת לקרוא תמרור אזהרה. תמרור האזהרה הזה פועל לכמה כיוונים, אבל הדרך הקלה לטעמי לא פעם היא לברור את צידי המתרס, מי נמצא בבריקדות? מי הלך למזרונים עבור הצדדים? ספר לי מי חבריך?
במקרה הזה אני לפחות שמח לראות שהחיבוק שאן מארי מקבלת, מגיע מאנשים שאני מחבב ומעריך.
חינוך, קראו פה כבר בפוסט סגור לשפר את הנושא, אלוהים יודע שניסו פה כול כך הרבה פעמים, זה רק עושה את הפגיעות הנשנות האילו כואבות יותר, לעולם, האתר הזה ישאב אליו אנשים שיראו בשליטה את הדרך הקצרה למילוי תאוותיהם.
בכול זמן נתון יש בכלוב שה תמים אחד או אחת (או הרבה יותר) שעומד/ת להפגע.
תמרורי האזהרה כבר כאן, ותיקי הכלוב, ותיקי הדור הנוכחי, כבר הציבו אותם פה לא פעם, ובכול תמיד חסר פה שלט קטן שעליו יהיה כתוב ים!
הייתי שמח לדעת איך אפשר להביא את המידע לכול ניובי, אבל בינינו, להביא את הסוס למים לא עוזר. הקסם של העולם הזה מייצר מצב שבו לעולם יפגעו אנשים. מי שמתכנן להישאר כאן כדי וידע שיהיו עוד שכאילו. השאלה היא שאלת צדיק מיתמם, "איך אתה היית מתנהג?", "איך אתה תמנע את הפגיעה הבאה?".
-----
חיילים חווים לעיתים הלם קרב כשהם אפילו לא בחזית, זה לא פחות הלם קרב.
-----
אם יש משהו שברור לי שוב, היא שהתבוננות העצמית במקרה הזה, גורמת לי לעצבים ולתסכול לא קטן!
-----
אם אברור מחשבות, ואוסיף מילים הפוסט הזה לא יצא לעולם, אז הנה הוא ככה לא גמור, חצאי מחשבות, בלי פואנטה חוץ מחיבוק לאן מארי, ותקווה שנשכיל למנוע עוד פגיעות בעתיד
