אני רק צריך לחשוב על כול פעם שזוגתי / גרושתי, שולחת אותי לארוע שחייב הורה עם הכיתה של אחת מהגמדות.
ולזכור שהרוע האולטימטיבי מגיע מכוונות טובות.
שרדתי שוב, לאגו של הילדה שלום.
אבל אני בטוח שיש שם שיעור טוב בעינויים.
ואני לא מדבר רק על:
הפיתות שאבא של "חורקת ברוח" שרף על הסאג.
לא על הסלט שחתכנו יחד עם הילדים בליווי האמהות של "שם גנרי בניחוח צרפתי, אחת שתיים ושלוש" (שטרחו להזהיר את כולם מהשימוש בסכיני הפלסטיק הלא מושחזות).
ולא על הכדורסל שגרם לי לחשוב שסשן של חבטות עם כדורים יכול להיות מענין, או לפחות לבעוט את הכדור חזק לפנים של "חצוף ולא ממש חכם", זה לא רעיון רע במיוחד.
לא, היו עוד חוויות, כמו לצייר עם אמא של "ילדה שהגיעה במאוחר / פנצר / בחירתי אבא תורם ולא קיבלתי תוצר שתואם לציפיות" לאם מלאת רוחניות בשם של עלווה או ערווה, או משהו דומה שנשמע כמו מחלה.
וגולת הכותרת, חלה ופרשת השבוע מפי אבא של "מצאתי את הדת בגיל מאוחר וזה לא קשור לאין אונות" .
לא סבלתי, כמעט בכלל, נכון שזה נשמע ככה?