אני מפסיד צילומים מדי פעם עם אנשים שאני ממש רוצה לצלם על ההתעקשות לצלם רק עם הסכם צלם מודל.
אבהיר, אני מבקש את ההסכם תמיד, בצילומים עם דוגמניות מקצועיות אין בעיה, או לפחות מעולם לא הייתה כזו, ההסכם נחתם כמעט אוטומטית אפילו בארצינו הקטנה, מעט הבקשות לשינויים שקיבלתי מדוגמניות מקצועיות רק שיפרו את ההסכם הסטנדרטי שלי. ניסיון וידע נצבר.
איפה הבעיה, בצילומים עם חובבים, שלא לתמורה, לא לי ולא להם, אילו שרוצים סט שווה ובכול זאת אינם מודלים מקצועים. מה שנקרא בעגה המקומית שת"פ - שיתוף פעולה, ובאנגלית TFP - Trade For Pic / Prints, מאחר וכמו דברים רבים, הקשורים לעולם, כול הרעיון של החוזה הקטן הזה הגיע מחו"ל לדעתי, והצורך שבו קובע גם בארץ, חלק מהפעמים אני אפנה לאנגלית כי יש הגיון בשפה שתמיד חסר וקונטקסט חשוב.
וזה אולי בדיוק המקום שאני משתגע בו, ההסכם הזה בא להגן על המצולמ/ת/ים/ות לא פחות מאשר עלי.
ההסכם הוא פשוט, נדרש על ידי החוק ויש לו שלל סיבות שאני רוצה לחלוק, ואשמח למחשבות של כול מי שהיה מאחד מצידי המתרס לגבי הצורך בו, למה הוא מרתיע, למה הוא נדרש.
נ.ב. המסה הזו מתארכת ואני רוצה להוסיף כי אינני מעורך דין וכול הנכתב הוא מניסיוני ואינו נחשב לייעוץ או אמת מוחלטת.
נ.ב.ב. עקב ריבוי עורכי הדין בקהל, אם דעתכם מקצועית, אשמח לדעת על כך ולשמוע מכם גם לא בתגובות פומביות.
--------------------------------------------------------------------------------------------
כן אני יקה אנאלי! אני יודע.
--------------------------------------------------------------------------------------------
אז, Model release הפך בעברית להסכם מודל-צלם, המהות זהה, אבל כבר בשם באנגלית יש חשיבות.
בלי להתייפייף, מדובר בחוזה, קצרצר אבל חוזה, שמעגן מספר דברים ומבהיר אותם, וחתימתו היא הוכחה חוקית לכך שדעת הצלם והמודל אחת הם !
מה ההסכם מכיל בקצרה ועל כך חשיבותו:
1. הצלם מקבל הגנה מתביעות עתידיות על פגיעה בשם הטוב של המצולמ/ת/ים/ות ( כאן האנגלית ברורה RELEASE).
2. הבעלות על התמונות ותגמול:
למען הסדר הטוב נהוג:
א. כשאחד הצדדים משלם, אז התמונות לרוב (אלא נכתב אחרת בהסכם) שלו. אם המודל שילמה לצלם או להפך לא חשוב.
ב. בצילומי שת"פ נהוג שהצלם שומר על זכויות מלאות ואילו למודל יש זכויות שימוש על פי ההסכם.
רמת התגמול, היא לא חלק ברור מהסכם צלם מודל, גם אם הוא מסחרי בייעודו (לדוגמה, צילום מודלית לטובת האתרשלה / OF) , לא נהוג לציין את הסכום העובר מיד ליד. מצד שני, אך למען הסדר הטוב אני תמיד כולל אותו בצילומים שת"פ. כי הצלם / אני, מקבל את התמונות ובעלותם, והמצולמ/ת/ים מקבלת זכויות שימוש על כול / חלק מהתמונות בשלל צורות שונות.
3. ההבנות כיצד מותר השימוש של כול אחד מהצדדים בצילומים כתוב ברור ופשוט. איפה מותר לפרסם, האם מותר למכור את התמונות, של מי זכווית היוצרים, מה זכויות השימוש של הצד השני, באילו תנאים מותר הפרסום: עם פנים או בלי, להסתיר קפלים / קעקועים / פגמים, מותר השימוש בפוטושופ, מותר השימוש בחלק מהצילום בעבודות אומנות אחרות וכן הלאה.
הקטע הזה הוא אולי המורכב מכולם בצילומי שת"פ, והכי גמיש, כמעט אין שני הסכמים זהים וזה הגיוני לחלוטין.
נתחיל מהעז הכי גדולה, שימוש מסחרי, אני לא עורך דין ולכן מהו שימוש מסחרי באופן מוחלט אני אשאיר בצד. אבל שיהיה ברור, באופן אישי הרווח שאני עושה מתמונות אינו אף פעם (עדיין כי אני אופטימיסט חסר תקנה 😊 ) כספי, אלא רק בפרסומם. בצילומים בשת"פ אני באופן מוחלט נוהג בתום לב ואינני מצפה להרוויח מהם שקל.
אבל וכאן יש אבל גדול, שימוש "מסחרי" יכול לכלול בהרחבת ההבנה המשפטית את השימוש בצילומים לקידומי האישי, עם על ידי הצגת התמונות באתרי (www.bent.photos ), אתרי פורטפוליו שאני משתמש בהם (אינסטגרם, YOUPIC, 500PX, 1X ודומיהם), או אם אני מגיש אותם לפרסום במגזין (אישית אני מבקש את רשות המודל לפני הגשה למגזין, ומיידע אותה לאיזה מגזין).
הבעיה וחשוב לדעת 99% מהמגזינים היום הם רשתיים ומקבלים עבודות בחינם בלבד. צלמים חובבים ומקצועיים כאחד, מגישים צילומים לטובת זכיות השוויץ, מתי מעט מקבלים תשלום על פרסום במגזינים, ימי הפרינט עברו מהעולם.
אליה וקוץ בה, המגזינים בהחלט משתמשים בתמונות מסחרית, והם דורשים את ההסכם כהוכחה לפני שהם בכלל שוקלים הצגת התמונות.
לכן עם התמונות המשותפות הם מעולות, ואין לי הסכם, אינני יכול לפרסם אותן במגזין כלל.
החוק מורכב להפליא למתי השימוש מסחרי ומסתבך עוד יותר בארץ התביעות הקלות ארה"ב, ולכן שוב בהיותי יקה, עדיף תמיד מראש לחתום על הסכם שכזה.
האפשרות לזיהוי, החוק האמריקאי לפחות קובע שאם האובייקט בתמונה אינו ניתן לזיהוי, לא נדרש הסכם שחרור, אבל החוק הזה גמיש כמו שוט זנבות ארוך וכואב כמעט באותה המידה, יש לו מלא פרשנויות ונקודות, האם קעקוע מזהה, האם פינת הרחוב שרואים בתמונה בצרוף זמן הפרסום הם מספיקים לזיהוי, באם כתם הלידה שיש לי על התחת הוא מזהה ייחודי (לגמרי, תאמינו לי😊 ). כך ששוב, כשמצלמים, גם עם מסיכה, גם עם ההבנה וכיתוב שלא יפורסם תוכן המאפשר זיהוי, הכול יחסי, למעשה אנו מסכימים על מידת ההסתרה שגורמת לצלם ולמודל להרגיש בנוח עם פרסום על התמונות, לעולם לא מבטיחים כי לא יהיה ניתן לזהות את המצולם באופן מלא.
עד כאן להיום, חומר שווה לקריאה למי שמתעניין יותר יש ברשת, והמון ממנו, כולל סיפורי זוועות.
---------------------------------------------------------------------------------------------
פרס למיטיבי לכת, טוסיק אנאלי מהמם, ללא סימנים מזהים וממש לא שלי, כי אני מתחשב!
------
עודכן מעט 02/03/2021
