מוקפצות, טחונות, גרומות, מעובדות עד דק.
אני או לא ישן, או ישן יותר מדי, שניהם בצורה מאוד לא מספקת,
אני שותה, הרבה יותר מדי, מעשן יותר מדי, לוקח כדורים לריכוז, לוקח עזרה מחברים, וכול זה לא עוזר בכלום,
אני מחפש, ואחרי שנים של חיפוש במישור בודד, החיפוש על כול כך הרבה רבדים מתיש אותי,
ואין דרך חזרה חוץ מלמצוא, אחד אחד בכול מישור מקום חדש לעצור בו,
אני יוצר בלי הפסקה ולא מגיע לתוצר מספק בכלום,
אני עייף,
ציון עובדות.
---------------------
לא נדרש שום דבר חוץ להקיא את ההרגשה הזו החוצה.
לא שאי פעם אמרתי לא לחיבוק, דובי אתם יודעים.
---------------------
אני שוב שוב תוהה אם אני בורח לצילום או שזה משהו אמיתי,
מצחיק אותי למצוא את שגם את ההחלטה הפשוטה, תן לעצמך להנות מהתואר, לא קל לי.
אנשים אוחזים במצלמה, או אפילו גרוע מזה אוחזים בטלפון ומעלים תמונות, דורשים יחס של כבוד, ומילות הערכה,
ואני תוהה, האם זו אומנות או חרמנות?
אני מצלם שני דברים טוב, אנשים ערומים, וילדים, עובדה לטעמי.
או אויל זה שני הדברים שאני נהנה לצלם, ילדים תמימים, ואנשים שאני מפשיט ולוקח מהם הכול, חוץ מתמימות וגוף,
אז אולי זו לא חרמנות, זה רק הפשטות של הערום, של הנס של הגוף שיום יום משתנה.
טרזן שאג כדי שידעו שהוא שם, מה עושה צלם?
בעידן של SEO, נגישות , כשאת הלייקים אני יכול לקנות, מה מבדיל את הכשרון מהיכולת החברתית.
-----------------------
מחר יום כיתה, אתחבא מאחורי המצלמה,
כשאני אורמ לזוגתי שהטיולים האילו גובים ממני מחיר שהוא כואב פיזית,
הצורך להיות נחמד לאנשים שאין לי איתם מילה או עניין,
וחלקם אחלה והכול אבל, בחיי, לא כוס הקפה שלי.
אז אתחבא מאחורי המצלמה.
------------------------
עייפתי מתלונות, לילה טוב
----------------------
נערך והוספה התמונה שהייתה אמורה להיות חלק מהפואנטה הלא פואנטית
