מצחיק אותי שכול מה שלימדתי אחרים נוטה לצוף ולחזור אלי, מצחיק בצורה הטרגית, לא הקומית. אני אמור להיות חכם יותר בעיני עצמי, הציפיות הכי קשות הם מעצמינו!
אבל מול אחרים, אחד הכשלים הכי גדולים בכול מערכת יחסים, עם בעבודה או בחיים האישיים, בזוגיות או מול ילדים, טמון בהפרש בין הציפיות לנאמר ומוגדר. למעשה זה טעמי ללרוב שורש הבעיה הכי גדול, ציפיתי שתבינ/י, רציתי שתדע/י לבד, אבל הנה אמרנו את כול זה לא ברור ש....., וכול מיני ורסות של הפער בין צד אחד לשני.
אז לא.
לא ברור.
כואב לך, כואב לי, והפער בציפיות שלנו עוד לא מטופל. נפל חלל לחוסר תקשורת.
אבל עכשיו, כרגע, אני אישית נפלתי חלל לציפיות שבראשי.
מעצמי, ובכלל.
--------------------
אני תוהה עד כמה זה משעשע שמטפלת שפניתי אליה לעזרה אמרה לי בין השורות שאני מגובש מדי והיא לא רואה איך היא תתרום לי.
או שרק אני קראתי את התשובה הזו בהתחמקות הלא אלגנטית שלה משיחה מלאה.
-------------------
אני רוצה לשבת על אופנוע עכשיו, סימבוליקה הכי בנאלית
------------------
אני רוצה להיות במקום אחר, לא סימבולית, תוצאה של
-----------------
אני בלופ נוסף, ג'ף בזוס, באמת אחד האנשים החכמים בעולם, כתב פעם וגם דיבר ברעיון על כך שהוא מנהל את חייו על פי תפיסת אלגוריתמים לצמצום חרטות האישי שלו, בחירות חייו נערכות על פי ההנחה שהוא לא רוצה להסתכל בבדיעבד ולהתחרט על החלטות מודעות.
זמן לא מועט (מימי הגירושים שלי) חשבתי שאני עוקב ובוחר את בחירותי על פי הלוגיקה הזו, שזה לא מעט הדרך לאושר, אבל כנראה שזה תנאי חשוב אך לא יחיד. יותר מזה הזמן הזה לחשוב מראה שחרגתי בבחירות מסויימות מהלוגיקה, ושם, שם בדיוק כשלתי להעלות ציפיות אל מול.
אולי כדאי להתחיל (שוב) מהעובדה, כול שקר שאספר לעצמי יתפוצץ לי בפנים בסוף.
---------------
ועם הכול, בישלתי בעצמי, לא לשכוח.
אחריות
