מהו האושר? מי בכלל יודע אם יש כזה דבר
מהו רגע מאושר? על זה אני יכול לספר, על זה ועל עוד מלא רגעים מאושרים שחוויתי,שהרגשתי,שמילאו את חיי בשבוע האחרון ושנתנו לי את האפשרות לתת, להעניק בחזרה, להיות פשוט שלה.
מציאות חלומית, מעיין חלום שהתערבב עם המציאות, הגבולות מטשטשים, עולם אחד חודר לשני ולהפך.
לפעמים זה באמת נכון, שמחפשים לא תמיד מוצאים וכאשר לא ממש מתכוונים לחפש,לפעמים זה בא.
(איך אומרים בסדרה "24"?... "הארועים הבאים מתרחשים בשישי-שבת של השבוע שעבר)
יצרנו קשר בפעם הראשונה די במקרה, בזמן הנכון, לגבי המקום – מסתבר שיש הפתעות.
אין לי ספק שפשוט זה היה צירוף של נסיבות עם המון מזל, כן אני בר מזל שהיא בכלל ענתה לי כי הרגישה במצב רוח מצוין באותו הזמן והצלחתי למשוך את תשומת ליבה, שככה יהיה לי טוב...
מילאתי ללא עוררין את הוראותיה בביטחון ובאמון מלא כאילו אנחנו כבר מכירים המון זמן ובעצם בתוך דקות ספורות כבר התקדמנו והכרנו יותר ויותר.
"אז איך מתקדמים מפה"? היא שאלה ואני הצעתי שניפגש או אצלי או אצלה ונכיר ונראה איך תתפתח ההכרות אם בכלל.
עלה הרעיון להיפגש תחילה במקום "נייטראלי" ומה יכול להיות מתאים יותר מאשר במסיבת יום השישי?
אז היא סיכמה שאני אאסוף אותה,נסע יחד למסיבה ובסופה, במידה ויתאים נמשיך אלי ובמידה ולא, אחזיר אותה הביתה.
פתחתי לה את דלת הרכב, נכנסנו,אני מתניע את הרכב ומשלב הילוך ומסתכל עליה כמו שכל הערב מבטי היה מופנה אליה ורק אליה, איך לא? היא הייתה הבחורה הכי מדהימה במסיבה. היא מביטה בי בחזרה ובקור רוח ובפשטות נוקבת בשם העיר בה היא גרה.
אני מביט בה ולא מאמין שאחרי ההכרות הראשונית במסיבה היא בחרה שנפרד ולא נכיר, הייתי במעין שוק לכמה שניות כי הרגשתי שלי היה ממש נעים וכיף איתה ושערתי וקוייותי ואף האמנתי שגם לה, כך שהייתי משוכנע שנמשיך להכיר ובהתאם לסיכום נסע אלי.
היא הסתכלה אלי ושאלה למה אני בהלם, אמרתי לה שאני פשוט לא מאמין שאני נאלץ להחזיר אותה הביתה ושלא אזכה להכיר אותה עוד.
ואז פרצוף ה"ג'וקר" שלה החל להתמוסס וסדקים של חיוך ממזרי החלו להעלות על פניה, "עבדתי עליך!!!" אמרה לי בזמן שהיא מחייכת וצוחקת לעברי.
מכירים את ההרגשה הזו שאתם בטוחים שזהו, קרה משהו מסוים שהוא הדבר האחרון שהייתם רוצים שיקרה וכבר אפילו שזה כמה רגעים ספורים מריצים בראש כל מיני תסריטים של למה ואיך ומה יקרה אם ומה היה קורה אם וכו'? ואז בשניה אחת הכל מתהפך לטובה?, האבו נגולה מליבכם, הרע הופל לטוב, אז ככה הרגשתי באותו הרגע שהבנתי שהיא מתחה אותי ושחקה בי קצת להנאתה, אך מה שחשוב וקובע זה שהמשכנו אלי...
הסיכום כלל גם שלמחרת בשעות הבוקר אני מחזיר אותה לביתה, אך לפעמים תכנון לחוד וביצוע לחוד.
הלילה עבר בהנאה צרופה, התחלתי ללמוד את גופה, מה היא אוהבת, הערצתי וסגדתי לה, הכרתי עוד חלק ועוד חלק בגופה בזמן שאני מנשק ומלקק לה ומסניף את מה וכל עוד אני יכול. רוצה לגרום לה ליהנות ולהרגיש הכי נעים ומגורה שאפשר.
עיסיתי את גופה המדהים מכף רגל ועד ראש ושמנו לב שהבוקר כבר פה והשמש זורחת, הייתי עייף מצד אחד אך מלא אנרגיות מצד שני במשך כל הלילה. היא שאלה אותי אם אני רוצה לישון ואמרתי שאני עוד לא אירדם כי אני רוצה להמשיך להיות מחובק איתה כשאני ער אך העייפות לבסוף הכריעה אותי ונרדמתי. יש דברים חזקים כמעט מהכל ואחת מהם היא העייפות.
היינו אמורים לחזור בבוקר אך התעוררנו בצהריים, התעוררתי ראשון ונשקתי לה וחיבקתי אותה ולחשתי לה "בוקר טוב" אך היא המשיכה לישון. חשבתי להעיר אותה בדרך אחרת, הלכתי למטבח והבאתי צנצנת דבש וטפטפתי קצת עם כפות רגליה והתחלתי ללקק ולמצוץ אותן במשך כמה דקות, זה היה ממש אבל ממש מתוק כמו שמערבבים דבש עם סוכר כי כפות רגליה גם ככה מתוקות לאין שיעור.
חשבתי שתתעורר אך היא ישנה בצורה חזקה מאוד והתעוררה לאחר מכן כשאני ממשיך לשכב לידה ולחבק אותה ולהביט בה בהערצה ובתשוקה.
"בוקר טוב" לחשה היא לי הפעם. חיבקתי אותה חזק ונישקתי אותה עשרות פעמים כל איפה שרק יכלתי.
הכנתי לה לשתות את הנס קפה כמו שביקשה מראש ויצאנו מהחדר החשוך אל המרפסת בקומה השנייה לשתות ולהתאוורר קצת לפני שאנחנו חוזרים אליה.
העלתי כיסא נח מקש עבורה והתיישבתי לרגליה על שמיכה. "יש לי בשורה לא טובה לומר לך",היא אומרת לי. אני כבר מריץ תסריטים שונים בראש לגבי מה ולמה ושואל אותה אם קרה משהו. היא שואלת אותי אם אני זוכר שלפני שנרדמתי, היא שאלה אותי אם אני רוצה ללכת לישון ושאמרתי שאני עדיין לא עייף ומעדיף להישאר איתה ער, אמרתי שכן. אז היא אמרה שבגלל שנרדמתי מגיע לי להענש ושהעונש שלי יהיה האיסור לסגוד ולהעריץ את גופה במשך שלושה ימים וזה לא אומר שלא נפגש במשך שלושת הימים הקרובים. נמחק לי החיוך של הבוקר ואמרתי לה שאני יכול רק להצטער שנרדמתי וזה היה לא רצוני והוספתי גם שלדעתי העונש לא קל במיוחד לאור העובדה שנפגש, שאהיה קרוב אליה אך לא אוכל לבטא את הערצתי אליה.
אחרי שבמסיבה ראיתי כמה היא אוהבת שאני מעביר קרח על גופה במיוחד לאחר שקצת נשרפה באותו היום בים (היא פשוט נרדמה...) העברתי שוב על גופה קוביות קרח וזה עשה לה ממש נעים.
ירדנו חזרה למטה, המזגן מקרר בשיא עוצמתו את הבית ואנחנו יחד עם מינימום בגדים לגופנו ,שוכבים זה לצד זו, מחובקים ואני מנסה לעכל עד כמה אני בר מזל שאנחנו יחד, גופה הסקסי המדהים שעוצב ע"י האמן הכי גדול בעולם נושק לגופי. כל כך שמח שנפל בחלקי להעביר את השבת הזו איתה.
הזמן רץ שנהנים. השעה 17:00 והיא בקשה שאכין לנו "ארוחת בוקר". בזמן שהיא נרדמה אני הכנתי לנו ארוחת בוקר הכי מפנקת שיכלתי ושמחתי שהיא אישרה שאכן היה מושקע ולטעמה.
עברנו לסלון. היא נראתה מדהים ואמרה שחבל שאין לה איתה את המצלמה שלה לעשות כמה צילומים. המצלמה הדיגיטאלית שלי הייתה איתי , הפעלתי אותה וצילמתי. יצאו שם כמה מדהימות. מתמוגג ממה שאני רואה, איך לא בעצם?
במשך כל השבת אנחנו במודע או שלא במודע מחפשים כאילו תירוצים וסיבות לדחות עוד ועוד קצת את החזרה הביתה, מוצ"ש כבר עבר והיום כבר עמד להתחלף.יצאנו בלית ברירה חזרה אליה, לא לפני שהבאתי אותה על סיפוקה.
הנחתי שאחזיר אותה ואחזור חזרה אלי אך לפני שיצאנו הזמינה אותי להתלבש יפה כדי שנצא לשתות קפה יחד בעיר מגוריה. את הלילה כבר עשיתי אצלה.
למרת נאלצתי לחזור מהחלום אל המציאות כשחזרתי לשגרת היום.
רק שהפעם המציאות הייתה טובה יותר.
לפני שנפרדנו הזכרתי לה שבמסיבה מעט אחרי שהגענו השעון שלי עצר מלכת ואמרתי לה שהלוואי ויכולנו לעצור גם את הסופ"ש שלא יגיע יום ראשון.
כשנפרדנו חיבקתי אותה חזק כל כך כאילו אין מחר, נשקתי לה ואותה עוד ועוד עוד.
היה לי סופ"ש מדהים כמוהו לא חוויתי. ביום שני הוזמנתי ונפגשנו שוב.
אלו היו רגעים של אושר ומאז חוויתי עוד כאלו בזכותה.
המתוקה,המנוולת והנהדרת שלך ובזכותך
ME
לפני 18 שנים. 22 באוגוסט 2006 בשעה 21:30