אני רק שאלה:כבר הומצאה מילת הבטחון שמאפשרת לנו לברוח מארוחת החג ומאימת המצות?
כבר ניסיתי גז מדמיע, ספריי פלפל, מה לא, והיא עדיין חוזרת ורודפת אותי כל שנה ושנה.
בחייך,
פעם אחת,
רק פעם אחת,
אולי לא תרדפי אותי,
מצה ארורה שכמוך.
(ואם את שמורה, שתדעי לך שאני מכבד. באמת. רק אל תהיי שמורה לי).
ומי שתעז לומר שמצה עם שוקולד השחר זה דליקטס...וואה וואה עליה. שבעה מדורי גיהנום, חזרת מהסופר וגפילטע פיש מקופסת שימורים לא יחסכו ממנה את שבטם.
אה, וחג שמח חברים יקרים.
מי יתן ויחביאו בתוככן הרבה אפיקומנים מלאי עונג ואושר,
ומי יתן וגניחותיכן תהיינה כה חזקות עד שים סוף יחצה לשניים,
ומי יתן ותצליחו לצאת לחופשי מכל המסגרות והגבולות אשר כבלתם את עצמכם בתוכם.
ולסיכום, תזכרו שלא משנה מה, אל תגשו לבחורה יפה ברחוב ותשאלו אותה אם היא רוצה לראות איך המקל שלכם הופך לנחש. זה לא עובד. גם לא "תגידי, ליטפת פעם אנקונדה?".
חג שמח, ומקווה שתשרדו את ארוחת החג.